אבני בניין ותאימות
אפליקציות מיני הן אפליקציות קטנות (בדרך כלל בגודל 2-4MB) שצריך סופר אפליקציה כדי להריץ אותן. הדבר המשותף לכל האפליקציות, ללא קשר לסופר-אפליקציה, הוא שהן מבוססות על טכנולוגיות האינטרנט HTML, CSS ו-JavaScript ('ניבים' שלהן). סביבת זמן הריצה של אפליקציה מיני היא WebView בסופראפליקציה, ולא מערכת ההפעלה הבסיסית, ולכן אפליקציות מיני הן פלטפורמה חוצת. אותה אפליקציית מיני יכולה לפעול באותו סופר-אפליקציה, לא משנה אם הסופר-אפליקציה פועלת ב-Android, ב-iOS או במערכת הפעלה אחרת. עם זאת, לא כל האפליקציות המיני יכולות לפעול בכל האפליקציות הסופר. מידע נוסף על כך בהמשך.
Discovery
לרוב, אפליקציות המיני מתגלות באופן יזום באמצעות ברקודים ממותגים בפורמט 2D. הפתרון הזה פותר אתגר חשוב במעבר מהמצב אופליין לאונליין. לדוגמה, מעבר מתפריט פיזי של מסעדה לאפליקציית מיני לתשלום, או מקטנוע חשמלי פיזי לאפליקציית מיני להשכרה. בתמונה שבהמשך מוצגת דוגמה לברקוד ממותג בפורמט 2D של אפליקציית המיני לדוגמה של WeChat. כשסורקים את הקוד באמצעות סופר-אפליקציית WeChat, אפליקציית המיני מופעלת ישירות. בדרך כלל, אפליקציות סופר אחרות לא יוכלו לזהות את הברקוד.
אפשר למצוא אפליקציות מיני גם בחיפוש רגיל באפליקציה של הסופר-אפליקציה, לשתף אותן בהודעות בצ'אט או למצוא אותן כחלק מחדשות בפיד החדשות. בחלק מהסופר-אפליקציות יש חשבונות מאומתים שיכולים לכלול אפליקציות מיני בפרופיל שלהם. אפליקציות מיני יכולות להיות מודגשות כשהן פיזית קרובות מבחינה גיאוגרפית, למשל אפליקציית מיני של עסק שהמשתמש עומד מולו, או כשהן קרובות מבחינה וירטואלית, למשל כשהמשתמש מקבל מסלול הגעה במפה שמוצגת בסופר-אפליקציה. אפליקציות מיני שמשמשות לעיתים קרובות זמינות במגירת האפליקציות. בסופר-אפליקציות רבות אפשר לגשת למגירת האפליקציות באמצעות מחווה של החלקה למטה או דרך קטע מיוחד בתפריט של הסופר-אפליקציה.
חוויית המשתמש
לכל האפליקציות הגדולות יש ממשק משתמש דומה לפחות לאפליקציות המיני. סרגל עליון שניתן להתאמה אישית עם שם האפליקציה המיניאטורית, ובפינה הימנית העליונה של המסך לחצן סגירה בפינה השמאלית העליונה של המסך, לפני תפריט פעולות שמספק גישה לתכונות נפוצות כמו שיתוף האפליקציה, הוספה שלה לרשימת המועדפים או למסך הבית, דיווח על אפליקציות שמפיצות תוכן פוגעני, שליחת משוב והגדרות. בצילום המסך שלמטה מוצגת מיני אפליקציה של שופינג שפועלת בהקשר של סופר האפליקציה Alipay, כשתפריט הפעולות פתוח.
פרדיגמות של ממשק משתמש
בדרך כלל יש שורת כרטיסיות בתחתית המסך לניווט הראשי באפליקציה המיני. רוב ספקי האפליקציות הגדולות מציעים רכיבים שעוזרים למפתחים להטמיע במהירות מודלים נפוצים של ממשק משתמש, כמו קרוסלות, תיבות מתקפלות, סרגל התקדמות, ספינרים, מתגים, מפות וכו'. כך תוכלו גם לשמור על עקביות בחוויית המשתמש בין אפליקציות מיני שונות, כפי שמפורט בהנחיות של WeChat לעיצוב תוכניות מיני. זה דומה לאופן שבו Apple מעודדת את המפתחים לפעול באמצעות ההנחיות של Apple לממשק משתמש, ו-Google באמצעות ההמלצות שלה בנושא עיצוב ל-Android.
מוצגת
במקום להציג אותן חלק אחרי חלק כמשאבים נפרדים, מיני-אפליקציות מוצגות כאפליקציות ארוזות ומצפנות, כלומר כארכיונים שמכילים את כל המשאבים בקובץ אחד בלבד. בניגוד לאפליקציות אינטרנט רגילות, הן לא מוצגות גם מהמקור הספציפי של יוצר האפליקציה המיני, אלא ישירות מהספק של סופר האפליקציה. הם עדיין יכולים לגשת לממשקי API מהשרתים של יוצר האפליקציה המיני, אבל משאבי הליבה (שנקראים בדרך כלל פגז האפליקציה) חייבים להימסר על ידי ספק הסופר-אפליקציה. אפליקציות מיני צריכות להצהיר על המקור שממנו הן מבקשות נתונים נוספים.
אחסון במטמון, עדכונים וקישורי עומק
אפליקציות המיני נשמרות במטמון של האפליקציה הראשית, כך שבפעם הבאה שהמשתמש יפעיל אפליקציית מיני שנשמרה במטמון, היא תיטען כמעט באופן מיידי. אם יש עדכון, נטענת חבילה חדשה של האפליקציה. מספר הגרסה יכול להיות חלק מ-URI ההשקה (ראו גילוי), כך שהסופר-אפליקציה תדע מוקדם אם הגרסה ששמורה במטמון המקומי עדיין עדכנית. אפשר גם לכלול ב-URI של ההפעלה את הדף הרצוי של האפליקציה המיניאטורית, כך שאפשר ליצור קישור עומק לדפים ספציפיים באפליקציות המיניאטוריות. באמצעות Sitemap, אפליקציות מיני יכולות להצהיר אילו מהדפים שלהן צריכים להיות ניתנים להוספה לאינדקס על ידי הסורק של האפליקציות המיני של ספק האפליקציה הראשית.
אבטחה והרשאות
אפליקציות המיני נבדקות על ידי ספק הסופר-אפליקציה, ולכן המשתמשים תופסים אותן כאפליקציות מאובטחות יותר מאפליקציות אינטרנט. הם צריכים להצהיר מראש על ההרשאות שעשויות להידרש להם במניפסט או בקובץ התצורה של האפליקציה המיני. אצל ספקים מסוימים, צריך גם להסביר למה נדרשת כל הרשאה. אפליקציות מיני עדיין יכולות לשקר, אבל יהיה להן קשה להצדיק, למשל, ניסיון לגשת לחיישנים של תנועה בלי סיבה ברורה למשתמש. התמריץ ליצור טביעת אצבע של המשתמש נמוך בהרבה בהשוואה לאינטרנט, כי בדרך כלל המשתמש כבר מחובר לסופר-אפליקציה (ראו זהות, תשלום וגרפיקה חברתית).
בכל פעם שאפליקציית מיני מבצעת פעולה שדורשת הרשאה מיוחדת, מוצגת למשתמש בקשה, שכוללת גם את נימוקי השימוש, כפי שצוינו על ידי המפתח, אם הפלטפורמה אוכפת זאת. בצילום המסך הבא מוצג האפליקציה המינימום לדוגמה של Douyin כשהיא מבקשת מהמשתמש הרשאה לשתף את המיקום שלו. באפליקציות סופר מסוימות יש גם API אימפרטיבי שאפליקציות מיני יכולות להשתמש בו כדי לבקש הרשאות בלי להשתמש בהן באופן מיידי, או רק כדי לבדוק את סטטוס ההרשאה. יכול להיות שגם יהיה API שפותח את הגדרות ההרשאות של האפליקציה המרכזית, שמתאים להגדרות האתר ב-Chrome. אפליקציות מיני צריכות גם להצהיר מראש על מקורות כל השרתים שמהם הן עשויות לבקש נתונים.
גישה לתכונות מתקדמות
סופר-אפליקציית האירוח מספקת גישה לממשקי API מתקדמים באמצעות גשר JavaScript שמוחדר ל-WebView שסופק על ידי סופר-אפליקציית האירוח (ראו אבני בניין ותאימות). הגשר הזה ב-JavaScript מספק קישורים לממשקי ה-API של מערכת ההפעלה. לדוגמה, פונקציית JavaScript של אפליקציית מיני כמו getConnectedWifi() – היכולת של אפליקציית מיני לקבל את השם של רשת ה-Wi-Fi הפעילה כרגע – מתבצעת ברקע באמצעות ה-API של Android getConnectionInfo() או ה-API של iOS CNCopyCurrentNetworkInfo(). דוגמאות נוספות לממשקי API חזקים של מכשירים שנחשפים בסופראפליקציות נפוצות הן Bluetooth, NFC, iBeacon, GPS, מערכת הלוח, חיישני כיוון, פרטי סוללה, גישה ליומן, גישה לספר הטלפונים, בקרת בהירות המסך, גישה למערכת הקבצים, חומרה של רטט לתגובות פיזיות, גישה למצלמה ולמיקרופון, הקלטת מסך ויצירת צילומי מסך, סטטוס רשת, שקעי UDP, סריקה של ברקודים, פרטי זיכרון של המכשיר ועוד.
גישה לשירותי ענן
אפליקציות סופר רבות מספקות גם גישה 'ללא שרת' לשירותי הענן של ספק האפליקציה. בנוסף למחשוב ענן ולאחסון בענן, השירותים האלה כוללים לעיתים קרובות גם משימות ברמה גבוהה יותר, כמו תרגום טקסט, זיהוי אובייקטים או סיווג תוכן בתמונות, זיהוי דיבור או משימות אחרות של למידת מכונה. אפשר לייצר הכנסות ממודעות במיני-אפליקציות, בדרך כלל על ידי ספקי סופר-אפליקציות. בדרך כלל, פלטפורמות של סופר-אפליקציות מספקות גם נתוני ניתוח נתונים בענן, כדי שמפתחי האפליקציות המיני יוכלו להבין טוב יותר את האינטראקציה של המשתמשים עם האפליקציות שלהם.
זהות, תשלומים, תרשים של קשרים חברתיים
מאפיין חשוב מאוד של אפליקציות מיני הוא הזהות ומידע על הגרף החברתי שמשותפים מהסופר-אפליקציה. סופר-אפליקציות כמו Douyin או WeChat התחילו בתור אתרי רשתות חברתיות במובן הרחב ביותר, שבהם למשתמשים יש זהות (לפעמים גם מאומתת על ידי הממשלה), רשת של חברים או עוקבים ולעיתים קרובות גם נתוני תשלום שמאוחסנים. לדוגמה, אפליקציית מיני לקניות יכולה (או לפעמים חייבת) לעבד תשלומים ישירות דרך ממשקי ה-API לתשלומים של סופר-אפליקציה, ועם הסכמת המשתמש, היא יכולה לקבל נתוני משתמשים כמו כתובת למשלוח, מספר טלפון ושם מלא, בלי לאלץ את המשתמש למלא טפסים. בהמשך אפשר לראות את המיני אפליקציה של Walmart שפועלת ב-WeChat, שנפתחה בפעם הראשונה ומקבלת אותי עם פנים מוכרות.
אפליקציות מיני יכולות להיות פופולריות מאוד אם הן מאפשרות לאנשים לשתף את ההישגים שלהם, כמו ציונים גבוהים במשחק, ולהציב לאנשי הקשר שלהם אתגרים באמצעות עדכוני סטטוס. לאחר מכן, המיני-אפליקציה תהיה במרחק הקשה אחת, כך שהמשתמשים יוכלו להשתתף בתחרות ללא בעיות, והמיני-אפליקציה תרחיב את פוטנציאל החשיפה שלה.
תודות
הבדיקה של המאמר בוצעה על ידי Joe Medley, Kayce Basques, Milica Mihajlija, Alan Kent ו-Keith Gu.