רגע השיא בקהילה: אליסה בנדי

אליסה בנדיי (Elisa Bandy) היא גוגלרית שעוסקת בנגישות לאינטרנט ובתיעוד של הכלים הפנימיים שלנו.

הפוסט הזה מציג מומחה מקהילת Google Ads, כחלק ממידע על נגישות. מידע נוסף על יוזמות הנגישות והמחקרים של Google

אלכסנדרה קלפר: אני מרגישה בר מזל שיש לי אותך כקולגה. מה רצית לספר על עצמך ועל התפקיד שלך כאן?

Elisa Bandy: שמי Elisa ואני כותבת מסמכי עזרה לגבי הכלים והתשתית הפנימיים של Google.

Alexandra: זה ממש מגניב. כמה אנשים עובדים איתך?

Elisa: הצוות הרחב שלנו כולל כ-40 אנשים, כולל סופרים טכניים, מעצבים חינוכיים ומנהלי תוכניות. כשהתחלתי, לפני שש שנים, היו רק ארבעה אנשים בצוות.

Alexandra: מה עשית לפני Google?

Elisa: במהלך השבוע עבדתי בפיתוח משחקי וידאו. בסופי שבוע עבדתי בתיקון נעליים.

Alexandra: התחלת לעבוד בתחום הנגישות לאינטרנט אחרי שהצטרפת ל-Google?

Elisa: כן, אבל לא עד כשנה וחצי לזה, בצד. אני עובדת על הנדסת נגישות במסמכי התיעוד הפנימיים של Google. לפני כן, המסמכים לא עוצבו מתוך מחשבה על נגישות. כל תכונת מסמך שאפשר היה לגשת אליה הייתה מקרה נדיר.

היו בעיות רבות, החל מניגודיות צבעים שלא מתאימה בכלל לקישורים. הטבלאות היו מבולגנות לגמרי – אם מגדילים את התצוגה, הכול נשאר באותו גודל כי הוא הוגדר בפיקסלים במקום ב-rem. התנדבתי לפתור את כל הבעיות האלה. ואז פשוט המשכתי לתקן עוד דברים. חמש שנים אחרי כן, אני עדיין עושה את זה.

Alexandra: יש לך מומחיות ומיומנויות בנושא נגישות, ויש לך את הרצון לפתור את הבעיות שצריך לפתור.

Elisa: כן, אפשר להגיד את זה [צחוק]. בתור אדם עם מוגבלות, ברור לי כמה קשה לבקש שיקפידו על נגישות. העובדה שלא היו לנו שיקולי נגישות כאלה לגבי הקולגות והעמיתים שלי מאוד הכעיסו אותי. ואף אחד אחר לא תיקן אותם. אז נכנסתי ותקנת אותן.

לא נראה לי שמישהו צריך לבקש נגישות. כדאי להטמיע אותו כבר מההתחלה.

תעדוף תרחישים לדוגמה של נגישות

Alexandra: כשמדברים על נגישות באינטרנט, יש כל כך הרבה שכבות שונות, נכון? יש צרכים שונים, ולפעמים גם מנוגדים, של אנשים עם מוגבלויות שונות. איך אתם קובעים את סדר העדיפויות של המשימות?

Elisa: הרבה דברים שאני עושה זה תעדוף. לדוגמה, עד כמה חשוב שתרחיש שימוש ספציפי יהיה נגיש לחלוטין? אני בודק הרבה נתונים: מה אחוז האוכלוסייה עם מוגבלויות? כמה אנשים נתקלים בבעיית נגישות ספציפית?

לדוגמה, יש קבוצת משנה של משתמשים שמשתמשים ב-ChromeVox, קורא המסך המובנה של Chromebook. אם יש בעיה ב-ChromeVox, אצטרך לבדוק כמה אנשים משתמשים ב-ChromeVox לעומת Jaws, לעומת NVDA, לעומת VoiceOver.

לא הרבה אנשים משתמשים ב-ChromeVox מחוץ ל-Google. אנחנו ב-Google, ולכן הרבה אנשים משתמשים ב-Chromebook כמכשיר העבודה הראשי שלהם. לכן, ChromeVox חשוב מאוד לתיעוד פנימי. יכול להיות שבאג ב-ChromeVox יקבל עדיפות גבוהה יותר מבאג ב-VoiceOver או ב-NVDA.

באופן כללי, אני מנסה קודם כל לפתור את הבעיות בקוראי המסך המובילים. בדרך כלל קשה לדעת איך ייראה הצבע כי יש הרבה תוספים שעוקפים בעיות שקשורות לצבע, במיוחד במצבי ניגודיות גבוהה.

Alexandra: הזכרתם נתונים, והם חשובים מאוד ב-Google (כמובן). אנחנו תמיד שומעים את הפקודה "גיבוי הרעיון באמצעות נתונים". איך אתם אוספים נתונים לצורך נגישות ב-Google?

Elisa: אני מסתמכת הרבה על נתונים שנאספו על ידי הארגון Disability Alliance של Google. לעיתים קרובות אבדוק את הנתונים האלה מול הסקרים של WebAIM.

תרבות של נגישות

Alexandra: ספרי לי על תרבות הנגישות ב-Google.

Elisa: היא התרחבה במהירות רבה מאוד למשהו שדורש מימון והיקף חשיפה רחב. וגיליתי שכמעט כולם רוצים לעשות את הדבר הנכון. הקולגות שלנו רוצים לקבל מקורות מידע שיעזרו להם לעשות את הדבר הנכון, לתת עדיפות לנגישות.

קשה לשנות את המבנה של אפליקציה או אתר או כל דבר אחר כדי שיהיה נגיש אחרי שכבר הטמעתם אותו בצורה שגויה. לכן, חלק מהעבודה שלי היא לעודד את המהנדסים שלנו לשלב נגישות בתכנונים הראשוניים, לפני שהמוצרים נוצרים. אנשים מקבלים את זה בברכה, ואפילו מתלהבים מזה!

רק פעם אחת נתקלת בהתנגדות אמיתית לשילוב נגישות, וגם במקרה הזה היה קל לפתור את הבעיה.

Alexandra: אפשר לקבל מידע נוסף על זה?

Elisa: כשהצטרפתי לתחום של הנדסת נגישות, הקדשתי לזה רק 20% מהזמן שלי. חלק מהאנשים לא הבינו למה אנחנו מתמקדים בנגישות. מישהו אמר, "רק 1% מהאוכלוסייה הם אנשים עם מוגבלויות". לא ויתרתי – היינו צריכים לעשות את זה כי זה היה הדבר הנכון לעשות. וזה היה הזמן שלי, ואני אקדיש אותו כפי שאראה לנכון.

כמובן, קשה לשמוע ממישהו שאנשים עם מוגבלויות לא חשובים, ושזו קבוצה קטנה מדי.

Alexandra: במיוחד אם אתם שייכים לאוכלוסייה הזו. חשוב להכיר את הקהל שלכם.

Elisa: אף פעם לא נחמד לשמוע "זה רק 1%". המילה 'רק' גורמת לכך שהמשפט נשמע לא משמעותי. אבל אם חושבים על האוכלוסייה הגלובלית, מדובר בהרבה אנשים. וזה הרבה אנשים שעובדים ב-Google. בנוסף, יש הרבה מוגבלויות שלא מדווחות.

Alexandra: אנחנו יודעים שהרבה יותר מ-1% מהאוכלוסייה סובלים ממוגבלויות. לפי דוח של ארגון הבריאות העולמי, ליותר ממיליארד אנשים יש מוגבלות, ול-2.2 מיליארד אנשים יש ליקוי ראייה כלשהו. כמובן, יש דרגות חומרה שונות, וחלק מהאנשים עם לקויות ראייה לא מגדירים את עצמם כבעלי מוגבלויות. אבל הליקויים האלה משפיעים על האינטראקציה באינטרנט.

Elisa: בדיוק.

יצירת קבוצת מומחיות משלכם

Alexandra: האם יש עצה שהיית רוצה לקבל לפני שהתחלת לעבוד בתחום הנגישות?

Elisa: זה בסדר לא לדעת כל דבר. נגישות היא מרחב גדול ורחב ידיים. ברור לי שיש הרבה דברים שאני לא יודע. יש לי קבוצה ספציפית מאוד של מיומנויות. אני פשוט יודעת איפה למצוא מידע על השיטות המומלצות לנגישות.

גם בתחום המומחיות שלי, קוראי מסך וניגודיות צבעים, אני לומדת דברים חדשים כל יום. אני גם חירש, אבל אני לא מומחה לנגישות של כתוביות. אני יודעת מה מתאים לי, אבל אין לי מושג מה מתאים לכולם. אם אצטרך, אצטרך לחפש שיטות מומלצות.

Alexandra: זה הגיוני שלא להיות מומחים מוחלטים בכל סוג של נגישות. איך תוכלו לעזור למהנדסים ללמוד על דפוסי הנגישות?

Elisa: אני עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם מהנדסת שמעוניין בנגישות. אראה לה באג ואראה לה איך הייתי מתקן אותו. לאחר מכן, אני מסביר לה את השיטה המומלצת. היא עשויה לבחון מסמכים אחרים ולראות שהם ממליצים על גישה אחת, אבל זה לא עובד מסיבות של XYZ.

הבעיה עם נגישות באינטרנט היא שאין הרבה דוגמאות קונקרטיות לקוד, כי אף שני אנשים לא יוצרים את אותה תכונה באותו אופן. לכן, יכול להיות שתמצאו פתרונות זמניים. הרבה אנשים לא חושבים על נגישות עד שהכול מוכן. מה תעשה בשלב הזה? האם תצטרכו לפרק את הקוד, להרכיב אותו מחדש ולכתוב מחדש את כל הבדיקות? לא, לא צריך. צריך להדביק משהו.

כלומר, צריך להבין איך משתמש מושבת יצפה שהאפליקציה תפעל, ואז ליצור מודל של הקוד כך שהוא יבצע את הפונקציה הזו. יכול להיות שהקוד לא ייראה כמו דוגמאות הקוד המושלמות או הרכיבים המקיפים, אבל בסופו של דבר, כל עוד הוא מבצע את אותה פונקציה בצורה מהימנה, זה בסדר.

Alexandra: נשמע לי שרצית לומר שחשוב יותר לקבל תוצאה חיובית מאשר לדאוג יותר מדי לגבי הדרך להשגת התוצאה.

Elisa: כן. כי האמת היא שהסוף מצדיקים את המשמעות של המקרה הזה. חשוב מאוד להבין איך משתמש בקורא מסך או כל משתמש אחר עם מגבלה פיזית מצפה שהדבר יפעל.

יש מיליארדי תפקידים ב-ARIA, ואי אפשר לדעת על כל אחד מהם. יש גם כאלה שלא פועלים עם כל קוראי המסך! לכן, כדי ליצור להם תכנים, אתם צריכים לדעת מהם הצרכים שלהם.

Alexandra: האם יש משאבים חיצוניים נפוצים שאתם מסתמכים עליהם כשיוצרים מסמכים פנימיים או מציעים תמיכה למהנדסים של Google?

Elisa: אני מאוד מסתמכות על ההנחיות של W3C. הם מאוד טובים כדי לקבל מושג לגבי מה שצריך לעשות. WebAIM הוא עוד מקור מצוין, לדעתי הוא קצת טוב יותר מבחינת הטמעה טכנית. אני גם מאוד אוהב את מסמכי Mozilla – תשעה מתוך עשרה פעמים, אם אני מחפש משהו, יש תשובה ב-MDN Web Docs.

אני אוהב את inclusive-components.design, שזה נהדר אם אתם רוצים ספרייה של רכיבים נגישים.

ב-Deque University יש הרבה שיטות מומלצות. אני משתמשת בו כחומרי עזר, כדי לדווח על באגים או ללמד מישהו איך לפעול לפי דפוס מסוים.

ניסיון מעשי בכלי הנגישות

Alexandra: איך אפשר ללמוד איך משתמש מושפע? מכיוון שהמומחיות שלך היא תמיכה באנשים עם עיוורון צבעים ובקוראי מסך, נתחיל בזה.

Elisa: לאנשים עם לקות בראיית צבעים או עיוורון צבעים יש סימולטורים ומעבדים וירטואליים. אי אפשר להבין איך מישהו אחר יכול לראות את מה שאתם רואים עד שרואים את זה בעצמכם. אם אני רואה רוויה גרועה מאוד, ברגע שאפעיל את הסרטון בסימולטור, אוכל לאשר שהוא לא ניתן לזיהוי בכלל.

כדי לתמוך במשתמשים בקורא מסך, אין דרך טובה יותר להבין את הנושא מאשר להשתמש בקורא מסך בפועל. לקרוא קודם את המדריכים, זה חשוב. יש אנשים שמתוסכלים כשהם רק מפעילים את נגן הווידאו ומנסים להתעסק איתו – זו דרך לא טובה ללמוד איך להשתמש בהם. תצטרכו יותר מ-5, מ-10 או מ-20 דקות. כדאי להשתמש בה במשך שעה לפחות כדי לחשוף חלק מהבעיות שמשתמשים נתקלים בהן כשהם מסתמכים על הטכנולוגיה הזו.

אני מאמין מאוד שכל אחד יצטרך טכנולוגיית נגישות בשלב כלשהו בחיים. לדוגמה, לאחרונה נפגעתי על פרק כף היד שלי ולא יכולתי להשתמש בעכבר, אז השתמשתי במקלדת במשך מספר שבועות. זה היה כל כך מתסכל. תרגילים כאלה יכולים לעזור לכם להבין את המצב של אנשים עם מוגבלויות שמנסים לנווט בעולם של אנשים בריאים.

סימולטורים הם שימושיים, אבל הם לא נחשבים לנכויות

Alexandra: כמובן שהחוויה שיש לי, או לכל מפתח אחר, השימוש בסימולטורים היא לא זהה לזו של מישהו עם ליקוי ראייה.

Elisa: תמיד אפשר לדבר עם אנשים עם מוגבלויות כדי לשמוע על החוויה שלהם. כשאתם מפתחים את האמפתיה הזו, חשוב לזכור שאדם שמשתמש בכלים האלה לעיתים קרובות תמיד יהיה טוב יותר מכם בכך. אנשים עם מוגבלויות תמיד יהיו טובים יותר בניווט במרחבים שלהם, כי זה הגוף שבו הם חיים.

הפחד שלי הוא שאנשים שמבצעים את תרגילי האמפתיה האלה, מחוסר מונח טוב יותר, חושבים שהם יודעים בדיוק מה אנשים עוברים. פתאום הם חושבים שהם המומחים בתחום הזה. אתם לא מומחים בתחום הזה. אם אתם בריאים, אתם לא מומחים בקוראי מסך. אני לא מומחית בנושא עיוורון צבעים, למרות שאני עובדת בתחום הזה. אין לי מומחיות בקורא מסך.

אני מומחית בתחום כבדות שמיעה. אני מומחית בצורך במכשיר שמיעה ובהתנהלות לפי החוויות שלי בכל יום. אבל זה לא אומר שאני מומחית לחוויית החירשות של אנשים אחרים.

הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות בתכנון נגישות הוא להפגין אגו. לא משנה מה תעשה, תגרום לשגיאה כלשהי. אל תתייאשו, כי אין שני אנשים עם אותן צרכים בנוגע לנכות. אין שתי נקודות מבט זהות על נגישות ועל מוגבלויות. אי אפשר לעשות הכול ב-100%, אבל זה לא אומר שלא כדאי לנסות. אף פעם לא תהיה מושלם, אבל כדאי לנסות.

יכול להיות שתקבלו משוב ביקורתי, מישהו יכול לומר "היי, המוצר שלך לא נגיש!"

Alexandra: סימולטורים תומכים בסגנון למידה שונה, ומאפשרים להדגים את המוצר תוך התמודדות עם חלק מהבעיות שאנשים עם מוגבלויות עשויים להיתקל בהן. אבל זה לא זהה לחוויית השימוש במוצר עם כלי הנגישות שבהם הם משתמשים כל יום.

Elisa: האם זה מעצבן אותי קצת כשאנשים משביתים את הצליל וקוראים את הכתוביות, ואז פתאום מבינים שהכתוביות שנוצרו באופן אוטומטי הן גרועות? כן.‏ זו לא החוויה שלי עם כתוביות. יש אנשים עם מוגבלויות שרואים מישהו שמחקה את החוויה שלהם ומתלוננים על הכלים, בלי שהם זקוקים להם בפועל. זה מתסכל, ברור לי.

אבל אני גם לא רוצה להיות האדם שצריך לשבת שם ולתאר את החוויה שלי כאדם חירש שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. בכל פעם. אם אנחנו רוצים שאנשים בריאים יבינו את החוויות שלנו, נצטרך לסבול את התגובה שלהם אליהן.

עם זאת, 'חוויות' כמו ארוחה במסעדה בעיניים עצומות וטעימות יין, הן מטריחות אותי. זה כמו לשחק בתפקיד של נכה. אבל כדי לנסות להבין איך המשתמשים שלכם משתמשים בתכונה מסוימת או איך הקוראים קוראים את הדף? זה בסדר. למעשה, זהו הסכום המינימלי. נסו להיכנס לנעליים שלהם למשך שעה ולגלות איך הדברים האלה פועלים בפועל. זה באמת חשוב.

אפשר להבין איך אנשים מנווטים באתר. יכול להיות שתתהו "למה אי אפשר פשוט להציג מודעה בראש הדף עם אזהרה על כך שכל הקישורים נפתחים בכרטיסייה חדשה?" כי יכול להיות שמישהו לא קורא את הדף שמתחיל בבאנר. כדאי לתכנן את העיצוב תוך התחשבות באנשים עם מוגבלויות.

לעשות דבר אחד: להפסיק ליצור גלילה מתמשכת

Alexandra: האם יש דבר אחד שהייתם רוצים שמהנדסי התוכנה שלכם יתחילו לעשות כדי לשפר את הנגישות של האתרים שלהם?

Elisa: גלילה מתמשכת היא קללה ואף אחד לא צריך להשתמש בה. אני לא מצליח למצוא דברים, אני צריך למצוא דברים! והיא גרועה מאוד לביצועים.

בנוסף, העברת פריטים באופן חזותי ובתוך ה-DOM היא ממש מעצבנת. סדר האפשרויות בתפריט חשוב במיוחד למשתמשים שמשתמשים במקלדת.

---

מידע נוסף על יוזמות הנגישות והמחקרים של Google בנוסף למקורות המידע על פיתוח אתרים ב-Learn Accessibility, Google יצרה קורס תיעוד נגיש: כתיבה טכנית לנגישות.

אפשר לעקוב אחרי צוות הנגישות של Google ב-Twitter ב-@GoogleAccess, ואחר צוות Chrome בכתובת @ChromiumDev.