אלבה סילבנטה פואנטס היא מומחית למפתחים של Google, ודיברנו איתה על ביצוע תכנות ובניית קהילה כבני אדם.
Monika: עם אילו מוצרים אתם עובדים? באיזה תחום מקצועי אתם מתמקדים, ואילו כלים הופכים את העבודה היומיומית לקלה ויעילה?
אלבה: רוב העבודה שלי על הקצה הקדמי מתבצעת ב-Vue 3, עם ה-Webpack החדש של הסביבה העסקית Vite, עם HTML סמנטי, Tailwind CSS ולפעמים עם Nuxt.js – בהתאם לפרטי הפרויקט. רוב הזמן אני יוצר אפליקציות אינטרנט, למרות שלאחרונה עבדתי גם על יצירת תוספים ל-Chrome.
בדרך כלל אני מתמקד בחלק הקדמי — רכיבי הבנייה — אבל חשוב גם לקחת בחשבון את ארכיטקטורת הפרויקט, במיוחד תוך התייחסות לתחזוקה, לביצועים ולמדרגיות. לכן התוכן שאני יוצר בקהילה כולל נושאים כמו תכנון אטומי, Jamstack ומערכות עיצוב. אני אוהב ללמוד על ארכיטקטורות חדשות שמתחברות לתוכנית.
אם יש כלים יומיומיים שלא ניתן לפספס, הם: VS Code שסונכרן עם החשבון שלי כדי להוסיף תוספים כמו Volar , Eslint ו-Prettier; רעיונות לתיעוד העבודה שלי וליצירת תוכן; תוספים ל-Chrome כמו Toby, מדדי Web Vitals ו-Axe. ו-Fig.io בשביל הטרמינל.
Monika: איך הגעת לכאן? מתי החלטת להתמקד בפיתוח אתרים ובממשק הקצה?
אלבה: למדתי הנדסת תמונה וקול בתחום הטלקומוניקציה, כך ששום דבר לא קשור באופן ישיר לפיתוח אתרים. במהלך הלימודים, למדתי את העקרונות הבסיסיים של התכנות באמצעות C ו-C++. כשהבנתי שיש לי כישרון לתכנות, החלטתי לבחור בנתיב הזה ולהעמיק את הידע שלי בפיתוח אתרים. במהלך השנה השלישית במכללה, נאלצנו לבצע התמחות, ומכיוון שלא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות, בחרתי סוכנות אינטרנט — שם לימדו אותי ב-PHP, HTML, CSS ו-jQuery, ועבדתי כמפתח פול סטאק.
זה גרם לי להבין שאכן אני מעדיפה פיתוח Frontend, אהבתי מאוד את מה שאני עושה ורציתי להתמקד רק בזה. אז התחלתי ללמוד על frameworks של קצה קדמי – Vue, React ו-Agular. ניסיתי את כולם סוף סוף להתאהב ב-Vue.
Monika: מה הדבר הבא לדעתכם בתחום טכנולוגיות האינטרנט?
אלבה: מבחינתי, הדבר הגדול הבא הוא השינויים שמתרחשים בדפדפנים כמו Chrome. האופן שבו אנחנו משפרים את ה-CSS, את השימוש ב-WebGL וממשקי API אחרים של JavaScript, את תקני הנגישות ועוד. אנחנו יכולים ליצור עולם בתוך דפדפן, בדיוק כמו במשחקי וידאו, או להתמקד בהפיכתו לנגיש לכולם, שמעודד את קבלת האחר.
בעתיד ייחשפו לשיפור האופן שבו אנחנו משתמשים באינטרנט, כך שהביצועים כבר לא יהיו בעייתיים כי מכסים את כל הטכנולוגיות החדשות שאנחנו מפתחים. כך אנחנו יכולים להתמקד ביצירת ערך, בהעברת המשימות היומיומיות שלנו לדיגיטל ובאוטומציה של מה שמבזבז את הזמן שלנו.
Monika: מה הרעיון מאחורי הפודקאסט שלך, No me da la vida?
אלבה: כשהפכתי ליצור תוכן, התחלתי לכתוב מאמרים באנגלית. באותו זמן עברתי להולנד וחשבתי שזה יעזור לי ללמוד את השפה ולהשתמש בה באופן מקצועי.
השפה הראשונה שלי היא ספרדית, אבל אז לא חשבתי ליצור שום דבר במיוחד עבור הקהילה בספרד. הרעיון הופיע כשפגשתי את המארח הנוסף – חשבתי שכדאי ליצור משהו ביחד. אז שילבנו כוחות והחלטנו לנסות את פורמט הפודקאסט.
אחד מהרעיונות הוביל ליצירת רעיון אחר – רצינו ליצור מרחב שבו אנשים פחות מוכרים יוכלו לדבר על החוויות שלהם בתחום, אבל החלטנו להתמקד בנשים. זו גם הזדמנות עבורנו לפגוש אנשי מקצוע מעולים. בזכות הפודקאסט, הכרנו אותם ויצרנו קשרים.
כמובן שהמטרה הסופית הייתה לשתף ידע וללמוד מהאורחים שלנו. הוא כמעט לא מגיע לחזית. גם המארח הנוסף וגם אני מפתחי קצה, לכן אהבנו את הרעיון של שיתוף פעולה עם אנשים בתפקידים אחרים בתחום הטכנולוגיה, כדי לספר לנו יותר על עצמם. עד עכשיו הייתה לנו הזדמנות להתכתב בצ'אט על AI, ניהול מוצרים ועוד. זה מרתק.
Monika: איך אתם שומרים על רמת מעורבות גבוהה מצד הקהל?
אלבה: זו שאלה מעניינת! למעשה, מזל שאני עובדת עם מומחה. המארחת הנוספת, מרים, יוצרת תוכן לרשתות החברתיות, אז אנחנו רוצים להכיר את החלק הזה. אנחנו מצלמים הרבה קליפים קצרים ומשתפים אותם ב-TikTok וב-Instagram, אבל גם בפרופיל שלנו ב-LinkedIn. הרעיון הוא לגרום לאנשים להתעניין בנושא הזה — רק לחלק קטן מהדיון ולעודד אותם לגלות מה השלב הבא.
הסכמנו גם על כך עלינו להזמין את האנשים שמביעים עניין אמיתי - אנשים שמכירים אותנו ואת העבודה שלנו. החלטנו ליצור קהילה ב-Discord שבה הכול יהיה במקום אחד. ככה קל יותר לקהל שלנו לעקוב אחרי הפודקאסט. הוא גם יוצר הזדמנות לתקשר ולשתף מחשבות.
אנחנו מתכננים לארגן מפגשים או אירועים בשידור חי בנושא תכנות ב-Twitch, Discord וכאלה. הקישור יאפשר לנו ליצור קשר עם הקהילה שלנו, לשוחח בצ'אט בזמן אמת וליהנות ביחד. אנחנו רוצים להכיר את הקהל שלנו, ואפשרויות הפודקאסטים מוגבלות.
בפודקאסט שלנו יש גם קטע בשם Cuéntame tus Penurias ("ספרו לי על הקושי שלך") – האורחים מספרים איך הם נכשלו או סבלו בעבודה בתחום הטכנולוגיה. הסיפורים לא בהכרח קשורים לטכנולוגיה, הם עשויים להתייחס לבריאות הנפש, לנושאים משפטיים וכו'. הקהל יכול להתחבר, אבל גם להציע כמה עצות או לעזור למצוא פתרון לבעיה. הסוג הזה של מעורבות חשוב כי הוא מראה שכולנו רק בני אדם.
Monika: האם אתה רואה שהתחום משתנה והופך להיות יותר מכליל?
אלבה: כיוצרת תוכן וכבלוגרית, פגשתי אנשים רבים בקהילה, רובם תומכים וחשובים תמיד על הפעולות שלהם, אבל אפשר לומר שאני חיה בבועה מסוימת.
אנשים שמאזינים לפודקאסט שלנו ויוצרים קהילה סביבו הם בעלי ראש פתוח ומכילים מאוד, אבל העניין הוא שאני לא עוזב את המעגל הזה לעיתים קרובות. הסביבה הקרובה ביותר אליי היא ידידותית ומכילה במיוחד. אבל מצד שני, אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל איפה שהוא. אנחנו יכולים להתחיל לשפר דברים מסוימים עם קבוצה מסוימת של אנשים, ולאחר מכן הם מפיצים את הבשורה.
Monika: מה חשוב כשיוצרים קהילה?
אלבה: אני מאמינה שחיוני שהאנשים הנכונים מארגנים את האירועים. בכל פעם שאני משתתף במפגש שכאן באמסטרדם, אני יכול להרגיש שהמארגנים מעוררי הזדהות ואנושיים — עוברים קשיים, פועלים לשיפור דרכי העבודה ומדברים עליהם בפתיחות. הם יודה שהם מרגישים לחוצים לפני נאום, וזה גורם לקהל להרגיש טוב יותר בסביבתם.
לדוגמה, אם תצפו במדריכים מוכנים ב-YouTube, לא בטוח שתהיה להם אותה הרגשה. היוצרים של הסרטונים האלה לא טועים, אלא אם מדובר בשידור חי. אי אפשר לראות את התגובות האמיתיות שלהם, יש להם תסריטים מוכנים לכך.
קהילות — למשל, קבוצות המפתחים של Google — הן דבר נהדר, כי אתם חושבים שאתם עלולים להיכשל בשידור חי, ושהן עדיין יאהבו אתכם. זה מדהים להרגיש שאנשים בסביבה הם בדיוק כמוני, ושאנחנו יכולים לצמוח יחד.
Monika: מה הסיפור שלך כמומחית למפתחים של Google בטכנולוגיות אינטרנט? האם היית ממליץ/ה על התוכנית לחברים?
אלבה: הסיפור שלי כ-GDE חוזר לתחילת המגפה, כשיצרתי הרבה תוכן. פגשתי כמה חברות קהילה, אחת מהן הייתה דבי אובריאן, גם היא GDE ותומכת מדהימה בנשים בתחום הטכנולוגיה. היא הערכתה את העבודה שלי ועודדה אותי להגיש בקשה ל-GDE. רק בעיה אחת — ואז לא ידעתי מה זה! בדיוק התחלתי את ההרפתקה שלי עם קהילת המפתחים. מעולם לא חשבתי שאפשר לקרוא לי 'מומחה'.
פעלתי לפי העצות של דבי ויצרתי תיק כולל לכל התכנים שהוספתי. תהליך הגשת הבקשה היה מוצלח מאוד, והאמנתי שהידע והניסיון שלי תורמים מאוד לקהילה.
זה ממש מגניב להיות GDE. אני לומדת כל כך הרבה מהקהילה! עכשיו אני מפיץ את השמועה על התוכנית ומקווה שחלק מהחברים והעמיתים שלי ינסו אותה בקרוב.
Monika: מהן הפעילויות שלכם בקהילה מלבד כתיבת בלוגים והפצת פודקאסטים? האם אתם משתמשים בקוד פתוח?
אלבה: כשהשתתפתי לראשונה בפרויקטים של קוד פתוח, יצרתי יותר מסמכים מאשר קוד אמיתי. אני עובד על כמה פרויקטים של סטנדרטיים והדגמות עבור הטכנולוגיות החדשות והעתידיות, למשל Nuxt 3. המטרה שלי היא לעזור לאנשים שרוצים להתחיל לפתח אפליקציה במהירות — הם יכולים פשוט להשתמש בקטעי הקוד האלה. מעולם לא יצרתי ספרייה משלי, אני פשוט תורם ומנסה לשפר את הספרייה הקיימת.
בנוסף, הייתי מעורבת באירועי האקאתון – תחרויות שבהן מארגנים ביקשו מכם לפתח אפליקציה, להפוך אותה לקוד פתוח ולהכין מסמכים לקראתה. לא תקבל את הפרס אם אחד מהפרטים האלה לא יענה. וזכיתי באחד מהם! יצרתי מחולל מצב רוח לתפוחי אדמה. כאן אפשר לקרוא את כל המידע בנושא.
אני גם מארחת סדנאות שבהן אני מלמדת אנשים איך לתכנת אתר מאפס באמצעות טכנולוגיות Jamstack, מערכת ניהול תוכן ללא GUI ויוצרת אתרים סטטיים. אני מעדיפה לארח את הסדנאות האלה מאשר להעביר נאומים. אני אוהב לראות איך אנשים לומדים תוך כדי התקדמות – אי אפשר לעשות את זה במהלך שיחה. אחרי נאום, יכול להיות שתקבלו משוב מסוים, אבל לא תראו את הפרויקט הסופי של מישהו. אני אוהבת את האופן שבו כולם מקלידים יחד במהלך סדנה.
Monika: ומה הופך סדנה מוצלחת?
אלבה: צריך להסביר תמיד את היסודות כדי לוודא שכולם מבינים. אני מנסה להסביר כל שלב בפירוט — המשתתפים צריכים להכיר את התהליך. אני גם תמיד יוצר מילון מונחים חדש לחיפוש במהלך השיעור.
במהלך הסדנה, חשוב מאוד לקבוע זמן לתחקור ולבדוק את הפרויקטים השונים אחרי השלמת כל שלב. אני מעודד את המשתתפים לשאול שאלות ללא הגבלה.
לסיכום, הכול תלוי בתקשורת. שאלו את השאלות הנכונות, ונסו לא לאבד את תשומת הלב של אנשים, רק תהיו שם עבורם. זו הדרך הטובה ביותר ללמד מישהו משהו חדש.