אלבה סילבנטה פואנטס היא מומחית למפתחים של Google. דיברנו איתה על הפיכת תכנות ובניית קהילות לבני אדם.
מוניקה: עם אילו מוצרים אתם עובדים? במה אתם מתמקדים במקצוע שלכם, ואילו כלים הופכים את העבודה היומיומית לקלה ויעילה?
Alba: רוב העבודה שלי על ממשק הקצה מתבצעת ב-Vue 3, עם חבילת Webpack החדשה לסביבה העסקית שנקראת Vite, עם HTML סמנטי, Tailwind CSS ולפעמים עם Nuxt.js – בהתאם לפרטי הפרויקט. רוב הזמן אני יוצר יישומי אינטרנט, למרות שלאחרונה עבדתי גם על יצירת תוספים ל-Chrome.
אני בדרך כלל מתמקד בחלק החזיתי — רכיבי הבנייה — אבל חשוב גם לזכור את ארכיטקטורת הפרויקט, במיוחד תוך התחשבות בתחזוקה, בביצועים וביכולת ההתאמה. לכן התוכן שאני יוצר בקהילה כולל נושאים כמו 'עיצוב אטומי', 'ג'מסטאק' ו'מערכות עיצוב' — אני אוהב ללמוד על ארכיטקטורות חדשות שמושכות את העין.
ואם יש כלים שאני לא מחמיצים מדי יום, אלה הכלים הבאים: VS Code המסונכרן עם החשבון שלי כדי להוסיף תוספים כמו Volar, Eslint ו-Prettier; רעיון לתיעוד העבודה שלי וליצירת תוכן, תוספים ל-Chrome כמו Toby, מדדים של Web Vitals ו-Axe; ו-Fig.io ל-Terminal.
מוניקה: איך הגעת לכאן? מתי החלטת להתמקד בפיתוח אתרים ובממשק הקצה?
אלבה: למדתי הנדסת תמונות והנדסת קול בתחום הטלקומוניקציה, כך ששום דבר לא קשור ישירות לפיתוח אתרים. במהלך הלימודים למדתי את יסודות התכנות בעזרת C ו-C++. כשהבנתי שיש לי כישרון בתכנות, החלטתי ללכת בנתיב הזה ולהתעמק בפיתוח אתרים. במהלך השנה השלישית שלי במכללה, נדרשנו להתמחות, ומאחר שלא הייתי בטוח מה אני רוצה לעשות, בחרתי בסוכנות אינטרנט. שם למדתי PHP, HTML, CSS ו-jQuery, ועבדתי כמפתח פול סטאק.
זה גרם לי להבין שאני מעדיפה פיתוח חזיתי, מאוד אהבתי את מה שאני עושה ורציתי להתמקד רק בזה. אז התחלתי ללמוד על frameworks של ממשק קצה - Vue, React ו-Angular. ניסיתי לכולם סוף סוף להתאהב ב-Vue.
מוניקה: מה לדעתכם הדבר הגדול הבא בתחום טכנולוגיות האינטרנט?
אלבה: מבחינתי, הדבר הגדול הבא הוא השינויים שמתרחשים בדפדפנים כמו Chrome. הדרך שבה אנחנו משפרים את ה-CSS, את השימוש ב-WebGL ובממשקי API אחרים של JavaScript, את תקני הנגישות ועוד. אנחנו יכולים ליצור עולם בתוך דפדפן, בדיוק כמו במשחקי וידאו, או להתמקד בהפיכתו לנגיש לכולם, כוללני.
העתיד טעון שיפור באופן השימוש שלנו באינטרנט, כך שהביצועים כבר לא בעייתיים כי טיפלנו בהם בכל הטכנולוגיות המתפתחות. כך אנחנו יכולים להתמקד ביצירת ערך, להפוך את המשימות היומיומיות שלנו לדיגיטליות ולאוטומציה של מה שמבזבז את הזמן שלנו.
מוניקה: מה הרעיון מאחורי הפודקאסט שלך 'No me da la vida'?
אלבה: כשהפכתי ליוצרת תוכן, התחלתי לכתוב מאמרים באנגלית. באותו זמן עברתי להולנד וחשבתי שזה גם יעזור לי ללמוד את השפה כדי להשתמש בה באופן מקצועי.
השפה הראשונה שלי היא ספרדית, אבל אז לא חשבתי ליצור משהו ספציפי לקהילה בספרד. הרעיון עלה כשפגשתי את המארח הנוסף – חשבתי שיהיה כדאי ליצור משהו ביחד. אז איחדנו כוחות והחלטנו לנסות את פורמט הפודקאסט.
אחד מהרעיונות הובילו לשינוי אחר – רצינו ליצור מרחב שבו אנשים פחות מוכרים יוכלו לספר על החוויות שלהם בתחום, אבל החלטנו להתמקד בנשים. זו הייתה גם הזדמנות עבורנו לפגוש אנשי מקצוע מעולים. בזכות הפודקאסט למדנו להכיר אותם וליצור קשרים.
כמובן שהמטרה הסופית הייתה להחליף ידע וללמוד מהאורחים שלנו. לעיתים רחוקות מדובר בחזית; המארח הנוסף ואני מפתחי הקצה, אז אהבנו את הרעיון של היכולת להזמין אנשים בעלי תפקידים אחרים בתחום הטכנולוגיה לספר לנו עוד על עצמם. עד עכשיו דיברנו על AI, ניהול מוצר ועוד הרבה יותר. זה מרתק.
מוניקה: איך הקהל שומר על רמת מעורבות גבוהה?
אלבה: זו שאלה מעניינת! בעצם, יש לי מזל טוב לעבוד עם מומחה. מרים, המארחת הנוספת שלי, יוצרת תוכן למדיה החברתית. אנחנו מצלמים הרבה קליפים קצרים ומשתפים אותם ב-TikTok וב-Instagram, אבל גם בפרופיל שלנו ב-LinkedIn. הרעיון הוא שאנשים יתעניינו בנושא הזה – צריך רק לחשוף קטע קצר מהשיחה ולעודד אותם לבדוק מה השלב הבא.
הסכמנו גם שעלינו להזמין את העוקבים המעורבים באמת – אנשים שמכירים אותנו ואת העבודה שלנו. החלטנו לבנות קהילה ב-Discord, שבה כל התוכן מרוכז במקום אחד. כך לקהל יהיה קל יותר לעקוב אחרי הפודקאסט. היא גם יוצרת הזדמנות לתקשר, להחליף מחשבות.
אנחנו מתכננים לארגן אירועים או סשנים של תכנות בזמן אמת ב-Twitch, Discord. כך תהיה לנו הזדמנות לתקשר עם הקהילה שלנו, לשוחח בצ'אט בזמן אמת וליהנות ביחד. אנחנו רוצים להכיר את הקהל שלנו, ועם פודקאסטים, האפשרויות הן מוגבלות.
בפודקאסט שלנו יש גם קטע בשם 'Cuéntame tus Penurias' ("ספר לי על הקשיים שלך") – האורחים מספרים סיפורים על כך שנכשלו או סבלו בעבודה שלהם בתחום הטכנולוגיה. הסיפורים לא בהכרח קשורים לטכנולוגיה, הם עשויים לענות על בעיות נפשיות, משפטיות ועוד. הקהל יכול להתחבר, אבל גם לתת עצות או לעזור בפתרון הבעיה. מעורבות כזו חשובה כי היא מראה שכולנו רק בני אדם.
מוניקה: האם אתם רואים את הענף משתנה, מעודד יותר את קבלת האחר?
אלבה: כיוצרת תוכן וכבלוגרית, פגשתי אנשים רבים בקהילה, רובם מגוונים ותמיד משקפים את המעשים שלהם, אבל אפשר לומר שאני חי בבועה.
האנשים שמאזינים לפודקאסט שלנו ומקימים קהילה סביבו הם מאוד מקציבים ופתוחים, אבל העניין הוא שאני לא עוזב את המעגל הזה לעיתים קרובות כל כך. הסביבה הקרובה ביותר שלי היא מאוד ידידותית ומכילה. אבל מצד שני, אני חושבת שאנחנו צריכים להתחיל איפשהו. אנחנו יכולים להתחיל לשפר דברים מסוימים בקרב קבוצה מסוימת של אנשים, ומאוחר יותר הם יפיצו את הבשורה.
מוניקה: מה חשוב במהלך בניית קהילה?
אלבה: אני מאמינה שחשוב מאוד שהאנשים הנכונים יארגנו את האירועים. בכל פעם שאני משתתף במפגש שמתקיים כאן באמסטרדם, אני רואה שהמארגנים אנושיים וזדהים. הם עוברים קשיים, משפרים את אופן העבודה שלהם ומדברים על כך בפתיחות. הם יודה שהם מרגישים לחוצים לפני נאום, וזה גורם לקהל להרגיש טוב יותר בסביבה.
למשל, צפייה במדריכים מוכנים ב-YouTube לא תעניק לכם את אותה הרגשה. היוצרים של היוצרים האלה לא עושים טעויות, אלא אם מדובר בשידור חי, אי אפשר לראות את התגובות האמיתיות שלהם. הם מכינים תסריטים לכך.
קהילות — לדוגמה, קבוצות מפתחי Google — הן דבר מעולה, כי אתם מרגישים שאתם יכולים להיכשל בשידור חי, ושהן יאהבו אתכם בכל זאת. זה נהדר להרגיש שאנשים בסביבה הם בדיוק כמוני, ואנחנו יכולים להתפתח ביחד.
מוניקה: מה הסיפור שלך כמומחית למפתחים של Google בטכנולוגיות אינטרנט? האם היית ממליץ/ה על התוכנית לחבר/ה?
Alba: הסיפור שלי כ-GDE מתחיל בתחילת המגפה, שבה יצרתי הרבה תוכן. פגשתי כמה חברי קהילה, אחת מהן הייתה דבי אובריאן, שהיא גם GDE ותומכת מדהימה בנשים בתחום הטכנולוגיה. היא העריכה את העבודה שלי ועודדה אותי להגיש בקשת הצטרפות לתוכנית GDE. הבעיה היחידה הייתה אז לא ידעתי מה זה! רק התחלתי את ההרפתקה שלי עם קהילת המפתחים. מעולם לא חשבתי שקוראים לי 'מומחה'.
פעלתי לפי העצה של דבי ויצרתי תיק עבודות של כל התכנים שהוספתי. תהליך הגשת הבקשה השתפר מאוד, והאמנתי שהידע והניסיון שלי חשובים מאוד לקהילה.
להיות GDE זה ממש מגניב. אני לומדת המון מהקהילה! עכשיו אני רוצה לספר לכם על התוכנית ואני מקווה שחלק מהחברים והעמיתים שלי ינסו אותה בקרוב.
מוניקה: מהן הפעילויות שלכם בקהילה חוץ מכתיבת בלוגים והפצת פודקאסטים? האם זה קוד פתוח?
Alba: כשהייתי מעורבת בפרויקטים של קוד פתוח, יצרתי יותר מסמכים מאשר קוד בפועל. עכשיו אני עובד על פרויקטים של תבניות סטנדרטיות ופרויקטים להדגמה עבור הטכנולוגיות החדשות והעתידיות, לדוגמה, Nuxt 3. המטרה שלי היא לעזור לאנשים שרוצים להתחיל לפתח אפליקציה במהירות — הם יכולים פשוט להשתמש בקטעי הקוד האלה. אף פעם לא יצרתי ספרייה משלי, אני רק תורם ומנסה לשפר את הספריות הקיימות.
הייתי מעורבת גם בהאקאתונים - תחרויות שבהן המארגנים מבקשים ממך לבנות אפליקציה, ליצור אותה בקוד פתוח ולהכין מסמכים עבורה. לא תזכו בפרס אם אחד מהפרטים האלה לא היה חסר. וזכיתי באחד מהם! יצרתי מחולל מצבי רוח של תפוחי אדמה. כל המידע זמין כאן.
העסק שלי גם מארח סדנאות שבהן אני מלמד אנשים איך לתכנת אתר מאפס באמצעות טכנולוגיות של Jamstack, מערכת ניהול תוכן ללא GUI ומחולל אתרים סטטיים. אני ממש מעדיפה לארח את הסדנאות האלה מאשר למסור נאומים. אני שמחה לראות איך אנשים לומדים תוך כדי תנועה – זה לא היה מובן לכולם. אחרי הנאום יכול להיות שתקבלו משוב, אבל לא תראו את הפרויקט הסופי של אותו אדם. אני אוהב את האופן שבו כולם מקלידים ביחד בסדנה.
מוניקה: ומה הופך סדנה לטובה?
אלבה: צריך תמיד להסביר את העקרונות הבסיסיים כדי לוודא שכולם יבינו. אני מנסה להסביר כל שלב בצורה מפורטת – המשתתפים צריכים לדעת את התהליך. אני גם תמיד יוצר מילון מונחים חדש כדי שיהיה אפשר לחפש אותו במהלך השיעור.
במהלך הסדנה חשוב לקבוע זמן למחקר ולבדוק את הסטטוס של הפרויקטים השונים אחרי שתשלימו כל שלב. אני מעודד את המשתתפים לשאול שאלות מתי שהם צריכים.
לסיכום, הכול עניין של תקשורת. שואלים את השאלות הנכונות, מנסים לא לאבד את תשומת הלב של אנשים. פשוט תהיו שם בשבילם. זו הדרך הטובה ביותר ללמד מישהו חדש.