אלברט קים הוא מומחה נגישות רב-תחומי שמוביל את השיחה בנושאי בריאות נפשית ונגישות דיגיטלית.
הפוסט הזה מציג מומחה מקהילת Google Ads, כחלק ממידע על נגישות.
אלכסנדרה קלפר: מה רצית לספר על עצמך? אתם עושים כל כך הרבה עבודה בנושא נגישות.
אלברט קים: אני מומחה לנושאי נגישות בדיגיטל (SME), יועץ לעיצוב חוויית משתמש ומדובר ומאמן ציבורי, להעלאת המוּדעוּת לבריאות הנפש בקהילה הטכנולוגית.
ייסדתי את Accessibility NextGen, קהילה לאנשים שרוצים לקבל מידע נוסף על נגישות. אני מנהיגה בתוכנית NextGen של Disability:IN. בנוסף, אני מומחית מוזמנת של W3C בכוח המשימה בנושא לקויות קוגניטיביות ולקויות למידה ובקבוצת המשנה בנושא בריאות הנפש. לאחרונה התחלתי לחקור איך לכלול אנשים עם OCD, ADHD, דיסלקציה ו-PTSD בתהליך פיתוח המוצרים.
אופליין, אני מנהיגת קהילה בתחום ה-DEI, בלוגרית, חובבת אוכל, צלמת ואוהבת לטייל – אני נוסעת הרבה. אני הדור הראשון במשפחה שלי שחי בחו"ל, והדור הראשון שקיבל חינוך פורמלי. גדלתי בבית של אם חד הורית עם הכנסה נמוכה. אני חייל/ת משוחרר/ת.
אני מזהה את עצמי כמי שיכול להזדהות עם הרבה התמודדות וסיפורי חיים שונים.
Alexandra: תמיד חשבת שתהיה לך קריירה בתחום הנגישות או שתעבדי בתחום?
Albert: תמיד רציתי שהמקצוע שלי יהיה לא רק עבודה, אלא מקצוע שיש לו השפעה חברתית. עברתי כמה פעמים בין קריירות. במכללה, ניסיתי כמה תחומי לימוד שונים. ייסדתי חברות סטארט-אפ, הייתי מנהל פיתוח עסקי ועבדתי בתקשורת בצבא. הייתי מתורגמנית. עבדתי בהרבה עבודות שונות.
חשוב לציין את כל החוויות השונות האלה, כי כל הנקודות התחילו להתחבר בדרך משלהן. בסופו של דבר קיבלתי נגישות דיגיטלית בגלל החוויה האישית שלי כאדם עם מוגבלות, אבל גם עם אהבתי למוצרים דיגיטליים. אני אוהב מאוד מוצר טוב. מוצרים שימושיים ופונקציונליים.
אנחנו משתמשים לעיתים קרובות בביטוי טכנולוגיה מסייעת, אבל כל הטכנולוגיות הן מסייעות. אני מתעניינת מאוד במוצרים דיגיטליים שעוזרים לי לשפר את החיים שלי, שעוזרים לי להקל על החיים שלי. אני רוצה לחבר בין צרכנים לבין יצרני מוצרים דיגיטליים, ונגישות דיגיטלית היא גורם חיוני ליצירת הקשר הזה.
Alexandra: אפשר לקבל מידע נוסף על האופן שבו אתם יוצרים הזדמנויות לתקשורת ישירה בין משתמשים לבין יוצרים של מוצרים?
Albert: לרוב, כשמפתחים יוצרים מוצרים דיגיטליים, הם לא משתמשים במלוא יכולות המוצר שלהם. הם לא מודעים למידת התועלת של המוצר למשתמשים, במיוחד למשתמשים עם מוגבלויות. כלומר, הם לא חושבים על התרחישים האלה בתהליך התכנון. לכן, לרוב הם מפספסים הזדמנות לגלות משתמשים עם מוגבלויות שיכולים להפוך ללקוחות נאמנים.
יכול להיות שבעזרת הכלי הזה מעצבים ומפתחים יגלו מאוחר יותר שהמוצר שהם יצרו שימושי למשתמשים עם מוגבלויות, ויכול להיות שלא.
חיבור של בעלי המוצרים והמפתחים למשתמשים שלהם עם מוגבלויות בשלב מוקדם בתהליך פיתוח המוצר יכול להוביל למיצוי מלא של הפוטנציאל של המוצר. הדרישה הזו תקפה בנוסף למוצרים שתוכננו כך שיהיו נגישים.
אני אוהב לשתף אוכל טוב עם האנשים שאני אוהב. כשאפשר לשתף את הרגשות האלה, השמחה כפולה. למשל, אני רוצה לשתף עם החברים שלי מוצרים טובים מאוד, אבל לא תמיד אוכל לעשות זאת אם הם לא זמינים. ללא קורא מסך או התאמות אחרות, חבר שלי שהוא עיוור לא יכול לגשת לפוסט בבלוג. אם יוצרים של מוצרים דיגיטליים ישמעו את הסיפורים האלה ממשתמשים, הם יוכלו לבחור עיצובים נגישים כדי שהמשתמשים יוכלו להפיק את המקסימום מהמוצרים שלהם.
פיתוח לאוכלוסיות עם מוגבלויות 'בלתי נראות'
Alexandra: תודה שציינת את החבר העיוור שלך באופן ספציפי, כי לרוב, כשמפתחים ומעצבים כן חושבים על מוגבלויות, הם חושבים על מוגבלויות 'מוכרות': מוגבלויות גלויות ולרוב קבועות. אבל יש כל כך הרבה אנשים שמושפעים מעיצוב נגיש, כמו אנשים עם מוגבלות זמנית ובלתי נראית, כמו מוגבלות פסיכולוגית.
אתם מומחים מוזמנים בקבוצת W3C, בכוח המשימה בנושא לקויות קוגניטיביות ולקויות למידה ובקבוצת המשנה בנושא בריאות הנפש. מה זה COGA?
Albert: צוות המשימה של COGA הוא מחויבות משותפת של קבוצת העבודה Accessible Platform Architecture (APA) ושל קבוצת העבודה Web Content Accessibility Guidelines (WCAG). COGA עוזרת לקבוצות האלה ליצור מסמכי הדרכה, וגם לעדכן את ההנחיות הקיימות של W3C בנושא נגישות. לדוגמה, פיתחנו קריטריונים נוספים להצלחה של WCAG 2.1.
יצרנו מאגר של מחקרים על משתמשים שיעזרו לכם בתהליך העבודה, ופרסמנו מסמכים בנושא בעיות.
חברות ומפתחים רבים משתמשים בהנחיות WCAG כסטנדרט שלהם לגבי נגישות באינטרנט. עם זאת, יש הנחיות נוספות בצורת מאמרים בנושאים שונים. חלק מהמאמרים האלה נכתבו על ידי COGA לגבי תרחישים לדוגמה שונים, כדי לתאר את הקשיים הקוגניטיביים ואת התרחישים שבהם אנשים עם פרופילים לא רגילים משתמשים בטכנולוגיה בהצלחה ובכישלון. אנחנו עוזרים לקבוצות העבודה האלה לחשוב על מוגבלויות קוגניטיביות ועל לקויות למידה.
Alexandra: האם הצטרפת ל-COGA מההתחלה?
Albert: הצטרפתי לקבוצה כמה שנים אחרי שהיא הוקמה, אבל אחרי הצטרפותי דאגתי מאוד להקמת קבוצת משנה בנושא בריאות הנפש. COGA התמקדה בעיקר במוגבלויות קוגניטיביות ולמידה, אבל רציתי להתחיל שיחה על בריאות הנפש.
הכרתי מישהו בקהילה שפנה אליו ב-Twitter. הצטרפתי דרך הקשרים האלה, ואני מאוד רוצה להביא את הנושא של מוגבלויות בלתי נראות למרחבים של נגישות באינטרנט.
להשתתף ב-COGA וביוזמות אחרות של W3C
Alexandra: כל אחד יכול להשתתף בקבוצה כזו, והאם אנשים מגיעים באופן קבוע?
Albert: זוהי קבוצה פתוחה! כל אחד יכול להצטרף, כמשתתפים בקבוצת העבודה של APA או בקבוצת העבודה של WCAG. אם החברה שלכם מממנת את W3C, תוכלו להצטרף אליו, או להצטרף כמומחים עצמאיים מוזמנים. אני מומחה עצמאי שהוזמן.
Alexandra: במשך רוב הקריירה שלי, לא ידעתי את זה. לא הבנתי כמה כוח יכול להיות לאדם פרטי להשפיע על התקנים שמרכיבים את האינטרנט, ואפילו ליצור אותם.
Albert: זה בהחלט מחויבויות רבות וזמן רב. יכול להיות שחלק מהאנשים לא יוכלו לעשות זאת.
הדרך הקלה ביותר להשתתף היא להצטרף לקבוצת קהילת הנגישות של COGA. קבוצות הקהילה גמישות יותר, והן לא נושאות באחריות או בהתחייבויות רבות. הקבוצה הזו מספקת את צורכי המשתמשים ומשובם לכוח המשימה של COGA.
Alexandra: כאן אביע את העניין שלי בעבודה הזו, בקבוצת המשנה שלך. אני סובלת מחרדה ומדיכאון, וזה המצב כבר רוב חיי. לפעמים אני מוצף באתרים ובאפליקציות מסוימים, גם כאלה שנועדו לעזור לנו להיות "פרודוקטיביים", כי למשימות מסוימות יש רשימות ארוכות של משימות לביצוע לפני שאפשר לעבור למשימה הבאה. כלים שיעזרו לי בימים הטובים ביותר יכולים להיות מכבדים ביום הבא.
בראיון שלך בנושא כללי הנגישות, ציינת את הדרכים שבהן גלילה ללא סוף יכולה להיות טראומטית, ואת ההשפעה של זה עליך כאדם עם הפרעת אובססיביות-קומפולסיבית (OCD) ותסמונת פוסט-טראומטית (PTSD). האם יש הנחיות או אתרים שמספקים לאנשים דרך טובה לבטל את ההסכמה לשימוש בחוויה שעלולה לגרום לטריגרים.
Albert: יש מסמך של COGA בנושא הבעיה, עם הנחיות נוספות. קשה למצוא אתרים או מקורות מידע שיכולים לשמש כדוגמה טובה. הטיפול בבריאות הנפש בפיתוח אתרים הוא עדיין תחום חדש מאוד. עם זאת, יש לי הרבה המלצות ושיטות מומלצות ספציפיות שאני יכול להמליץ עליהן כמשתמש עם מוגבלויות וכמומחה בתחום הנגישות.
קודם כול, פועלים לפי ההנחיות של WCAG, אבל רובן נכתבו לפני שהוקמה קבוצת המשנה בנושא בריאות הנפש, כך שחלק גדול מההנחיות האלה מועילות גם לאנשים ללא מוגבלויות פיזיות. התכונה הזו שימושית למשתמשים עם מוגבלויות בלתי נראות ומוגבלויות שקשורות לבריאות הנפש. לאחר מכן, זו צריכה להיות ההתחלה. אם האתרים היו פועלים לפי ההנחיות האלה ועשו עבודה טובה, גם אם הם לא חשבו כלל על בריאות הנפש, סביר להניח שלא היינו חוסכים הרבה מהבעיות האלה.
אחת מהבחירות החשובות ביותר בתכנון שיכולה לעזור היא מבנה סמנטי ברור. כותרות ברורות יכולות להיות מאוד מועילות למשתמשים עם OCD, ADHD או דיסלקציה. גם בשבילי, וגם בשביל החרדה שלי. כל המחלות האלה קשורות זו בזו.
הפסקת היצירה של חוויות משתמש גרועות
Alexandra: בסדר, מה לגבי ההפך? מה אנשים יוצרים בניגוד להמלצות של WCAG וגורם לבעיות אצל אנשים עם בעיות בבריאות הנפשית?
Albert: כל כך הרבה דברים:
- ניווט מורכב ופריסות דפים שקשה לנווט בהן ולהשתמש בהן.
- טפסים עם כמה שלבים עם הרבה דרישות, במקום להסביר למשתמשים למה משהו חשוב או נדרש.
- קטעים ארוכים של טקסט מורכב עם הרבה מונחים מקצועיים או מטאפורות שקשה להבין, שדורשים הקשר נוסף.
- תוכן שמרצדים או תמונות רקע שמזיזות או מהבהבות. התראות שלא ניתן להשבית בקלות.
- חסימות זמניות בפעילויות מורכבות, במיוחד בלי אפשרויות לשמירה, כמו בזמן מילוי טופס, ומקבלים אזהרה או זמן קצוב לתפוגה אחרי 30 שניות.
- חיפוש באתרים שלא פועלים טוב. יכול להיות שזה אומר שאין מספיק מסננים, וכתוצאה מכך יש קבוצה אינסופית של תוצאות.
- התנהגות לא צפויה, למשל כשלוחצים על לחצן והדף חוזר למעלה, כך שצריך לברר איפה הייתם ולגלול חזרה למטה.
- פעולות מוסתרות, למשל כשתיבת דו-שיח בנושא קובצי cookie מחייבת לבצע כמה שלבים בכתב קטן מאוד כדי לדחות את קובצי ה-cookie. או יצירה מכוונת של מינויים שקשה מאוד לבטל.
אלה לא רק בעיות נגישות, אלה בעיות בנוחות השימוש.
Alexandra: עיצוב מוצר טוב הוא עיצוב נגיש.
Albert: יש כל כך הרבה דוגמאות. עליכם ליצור מוצר טוב והמשתמשים יחזרו. אלה רק כמה דוגמאות.
הוספת אזהרות לגבי תוכן
Alexandra: רעיון שנעשה פוליטי לעיתים קרובות, לפחות בארצות הברית, הוא הרעיון של אזהרות לגבי תוכן (שנקראות בפי העם 'אזהרות טריגר').
האזהרות האלה עשויות להיות קשורות לבחירת עיצוב – תמונות מהבהבות עלולות לגרום להתקפי אפילפסיה. אלה פחות שנויים במחלוקת ונפוצים למדי. עם זאת, אזהרות לגבי תוכן בנושאים מסוימים הן קריטיות גם לרבים.
Albert: אם התוכן שלכם כולל תוכן רגיש, כמו אלימות או אזכורים של תקיפה מינית, אזהרות יכולות להיות מאוד מועילות למשתמשים עם PTSD, דיכאון וחרדה, במיוחד אם התוכן הזה נובע מאירועים טראומטיים שהם חוו באופן אישי. לאפשר התאמה אישית ברורה ופשוטה, כדי שאנשים יוכלו לבחור איזה מידע הם מוכנים לקרוא, לראות או לשמוע.
המשמעות העיקרית של האינטרנט היא העברה של מידע. במקום לכפות את המידע שלנו, אנחנו צריכים להעביר אותו. כדאי לחשוב איך אנשים אחרים יתפסו את מה שאנחנו רוצים לשתף. יכול להיות שאכתוב משהו בצורה מסוימת, אבל מישהו אחר עשוי לפרש אותו בצורה שונה. מבנה ברור עוזר למנוע חלק מהבעיות האלה.
סיכומים וטבלאות תוכן גם עוזרים מאוד למשתמש להתכונן למה שהוא ילמד.
Alexandra: אני אישית מודה על האזהרות האלה על תוכן שעלול לגרום לתגובות רגשיות, כי הן מאפשרות לי להחליט אם אני נמצאת במקום שבו נוח לי לקרוא או לראות תוכן כזה. יש לך עצה ליוצרי תוכן שמודאגים מהתגובות שעשויות להגיע אם הם יכללו אזהרות על טריגרים בתוכן שלהם?
Albert: צריך להתייחס לזה כאל סוגיה בנושא בריאות הציבור, ולא כאל סוגיה פוליטית. אזהרות על טריגרים לא קשורות בכלל לצנזור. המטרה היא לתת למשתמשים את החופש לבחור. כשאנחנו לא מספקים אפשרות כזו, אנחנו לא נותנים למשתמשים חופש להגן על עצמם מפני משהו שעלול להזיק לבריאות הנפשית שלהם.
אנחנו לא צריכים לכפות מידע על המשתמשים או לאלץ אותם לקבל מידע באופן שרירותי. התגובה הנפוצה ביותר של אנשים עם PTSD שנתקלים בתוכן מעורר היא לעזוב ולא לחזור לעולם. האנשים האלה יאבדו. זוהי בעיה בריאותית.
Albert: יש דמיון מסוים בין אזהרת טריגר לבין אמצעי בקרת הורים. אין לנו שום חששות פוליטיים לגבי מתן אפשרות להורים לבחור מה מקובל שהילדים שלהם יראו. זה מאוד מובן. זה בדיוק אותו דבר. אנשים ראויים לשלוט בעצמם.
Alexandra: נראה לי הגיוני!
עוד דבר אחד: חשוב לתקשר בצורה ברורה
Alexandra: אם היית מבקשת ממפתחים לשנות דבר אחד באופן שבו הם מעצבים ובונים אתרים כדי לשפר את הנגישות שלהם, מה היית מבקשת?
Albert: חשוב לזכור שהמטרה הבסיסית של אתר היא להעביר מידע למשתמש בצורה ברורה. כדי לעשות זאת, צריך לחשוב איזה מידע רוצים לשתף עם המשתמשים, ומה חשוב יותר, איך להציג את המידע הזה כדי שהתוכן והכוונות שלכם יהיו מובנים.
כדי לעשות זאת, צריך ליצור כל דף באמצעות HTML סמנטי ולהשתמש במבנה ובפריסה ברורים של התוכן. מבנה ותצוגה ברורים עוזרים לכם לתקשר טוב יותר עם המשתמשים, והם ניתנים להתאמה, לשימוש ולנגישות. מוודאים שהתוויות עקביות וההוראות מוצגות בצורה נכונה. כך המשתמשים יכולים למצוא בקלות רבה יותר את המידע שהם מחפשים ולהבין טוב יותר את הקשרים בין חלקים שונים בתוכן.
ההמלצות האלה מתייחסות לשלושה קריטריונים להצלחה של WCAG:
אי-עמידה בקריטריונים האלה היא אחת מבעיות הנגישות הנפוצות ביותר באתרים. הבעיה הזו משפיעה על אנשים שמשתמשים בטכנולוגיות מסייעות (כמו קוראי מסך), אבל גם על אנשים עם נוירודיברגנציה (ND) שעשויים להיות להם קשיים קוגניטיביים ולימודיים או מצבים של בריאות הנפש.
אפשר לעקוב אחרי העבודה של אלברט ב-Twitter @djkalbert. כדאי לעיין במאמר נגישות NextGen.