הממשק Cache API: מדריך קצר

איך משתמשים ב-Cache API כדי להפוך את נתוני האפליקציה לזמינים אופליין

Cache API הוא מערכת לאחסון ולאחזור של בקשות רשת והתשובות התואמות שלהן. אלו יכולות להיות בקשות ותשובות רגילות שנוצרות במהלך הרצת האפליקציה, או שהן נוצרו אך ורק למטרות אחסון נתונים לשימוש מאוחר יותר.

‏Cache API נוצר כדי לאפשר ל-Service Workers לשמור בקשות מהרשת במטמון, כדי שיוכלו לספק תשובות מהירות, ללא קשר למהירות או לזמינות של הרשת. עם זאת, ניתן להשתמש בממשק ה-API גם כמנגנון אחסון כללי.

איפה השירות זמין?

Cache API זמין בכל הדפדפנים המתקדמים. הוא מוצג דרך המאפיין הגלובלי caches, כך שאפשר לבדוק את נוכחות ה-API באמצעות זיהוי תכונה פשוט:

const cacheAvailable = 'caches' in self;

תמיכה בדפדפנים

  • Chrome: 40.
  • Edge:‏ 16.
  • Firefox: 41.
  • Safari: 11.1.

מקור

ניתן לגשת ל-Cache API מחלון, מ-iframe, מ-worker או מ-Service Worker.

מה אפשר לאחסן

במטמון מאוחסנים רק צמדים של Request ו-Response אובייקטים, שמייצגים בקשות ותגובות של HTTP, בהתאמה. עם זאת, הבקשות והתשובות יכולות להכיל כל סוג של נתונים שאפשר להעביר באמצעות HTTP.

כמה אפשר לאחסן?

בקיצור, הרבה, לפחות כמה מאות מגה-בייט, ואולי גם מאות ג'יגה-בייט או יותר. ההטמעות בדפדפנים משתנות, אבל נפח האחסון הזמין מבוסס בדרך כלל על נפח האחסון הזמין במכשיר.

יצירה ופתיחה של מטמון

כדי לפתוח מטמון, משתמשים ב-method caches.open(name) ומעבירים את שם המטמון בתור הפרמטר היחיד. אם המטמון בעל השם לא קיים, הוא נוצר. ה-method הזה מחזירה Promise שמתרחשת עם האובייקט Cache.

const cache = await caches.open('my-cache');
// do something with cache...

הוספה למטמון

יש שלוש דרכים להוסיף פריט למטמון – add,‏ addAll ו-put. כל שלוש השיטות מחזירות Promise.

cache.add

קודם כול, יש את cache.add(). הוא מקבל פרמטר אחד, Request או כתובת URL (string). הוא שולח בקשה לרשת ושומר את התגובה במטמון. אם השליפה נכשלה או אם קוד הסטטוס של התשובה לא נמצא בטווח של 200, שום דבר לא נשמר ו-Promise יידחה. חשוב לזכור שאי אפשר לאחסן בקשות ממקורות שונים שלא נמצאות במצב CORS, כי הן מחזירות status של 0. אפשר לשמור בקשות כאלה רק באמצעות put.

// Retreive data.json from the server and store the response.
cache.add(new Request('/data.json'));

// Retreive data.json from the server and store the response.
cache.add('/data.json');

cache.addAll

השלב הבא הוא cache.addAll(). היא פועלת באופן דומה ל-add(), אבל מקבלת מערך של אובייקטים מסוג Request או כתובות URL (string). הפעולה הזו דומה לקריאה ל-cache.add לכל בקשה בנפרד, אלא שה-Promise דוחה אם אף בקשה לא נשמרה במטמון.

const urls = ['/weather/today.json', '/weather/tomorrow.json'];
cache.addAll(urls);

בכל אחד מהמקרים האלה, רשומה חדשה מחליפה כל רשומה קיימת תואמת. המערכת משתמשת באותם כללי התאמה שמתוארים בקטע אחזור.

cache.put

לבסוף, יש את cache.put(), שמאפשרת לאחסן תשובה מהרשת או ליצור ולשמור Response משלכם. הוא כולל שני פרמטרים. הראשון יכול להיות אובייקט Request או כתובת URL (string). השני חייב להיות Response, מהרשת או שנוצר על ידי הקוד שלכם.

// Retrieve data.json from the server and store the response.
cache.put('/data.json');

// Create a new entry for test.json and store the newly created response.
cache.put('/test.json', new Response('{"foo": "bar"}'));

// Retrieve data.json from the 3rd party site and store the response.
cache.put('https://example.com/data.json');

השיטה put() היא ליברלית יותר מ-add() או מ-addAll(), ותאפשר לכם לאחסן תגובות שאינן CORS או תגובות אחרות שבהן קוד המצב של התגובה לא נמצא בטווח 200. היא תחליף את כל התשובות הקודמות לאותה בקשה.

יצירת אובייקטים מסוג Request

יוצרים את האובייקט Request באמצעות כתובת URL של הדבר שרוצים לאחסן:

const request = new Request('/my-data-store/item-id');

עבודה עם אובייקטים של תגובה

ה-constructor של אובייקט Response מקבל סוגים רבים של נתונים, כולל Blob,‏ ArrayBuffer, אובייקטים מסוג FormData ומחרוזות.

const imageBlob = new Blob([data], {type: 'image/jpeg'});
const imageResponse = new Response(imageBlob);
const stringResponse = new Response('Hello world');

אפשר להגדיר את סוג ה-MIME של Response על ידי הגדרת הכותרת המתאימה.

  const options = {
    headers: {
      'Content-Type': 'application/json'
    }
  }
  const jsonResponse = new Response('{}', options);

אם אחזרתם Response ואתם רוצים לגשת לגוף שלו, יש כמה שיטות עזר שתוכלו להשתמש בהן. כל אחת מהן מחזירה Promise שמתמלא בערך מסוג שונה.

שיטה תיאור
arrayBuffer הפונקציה מחזירה ArrayBuffer שמכיל את הגוף, עם סריאליזציה לבייטים.
blob הפונקציה מחזירה את הערך Blob. אם ה-Response נוצר באמצעות Blob, אז ל-Blob החדש יהיה אותו סוג. אחרת, נעשה שימוש ב-Content-Type של ה-Response.
text הפונקציה מפרשת את הבייטים של הגוף כמחרוזת בקידוד UTF-8.
json הפונקציה מפרשת את הבייטים של הגוף כמחרוזת בקידוד UTF-8, ואז מנסה לנתח אותה כ-JSON. מחזירה את האובייקט שנוצר, או מזינה TypeError אם לא ניתן לנתח את המחרוזת כ-JSON.
formData הפונקציה מפרשת את הבייטים של הגוף כטופס HTML, שמקודד בתור multipart/form-data או application/x-www-form-urlencoded. הפונקציה מחזירה אובייקט FormData, או גורמת להשלכה של TypeError אם אי אפשר לנתח את הנתונים.
body הפונקציה מחזירה ReadableStream של נתוני הגוף.

לדוגמה

const response = new Response('Hello world');
const buffer = await response.arrayBuffer();
console.log(new Uint8Array(buffer));
// Uint8Array(11) [72, 101, 108, 108, 111, 32, 119, 111, 114, 108, 100]

אחזור מהמטמון

כדי למצוא פריט במטמון, אפשר להשתמש בשיטה match.

const response = await cache.match(request);
console.log(request, response);

אם request היא מחרוזת, הדפדפן ממיר אותה ל-Request באמצעות קריאה ל-new Request(request). הפונקציה מחזירה Promise שמפנה ל-Response אם נמצאה רשומה תואמת. אחרת, הפונקציה מחזירה undefined.

כדי לקבוע אם שתי התאמות של Requests תואמות, הדפדפן משתמש ביותר מאשר בכתובת ה-URL. שתי בקשות נחשבות שונות אם יש להן מחרוזות שאילתה, כותרות Vary או שיטות HTTP (GET,‏ POST,‏ PUT וכו') שונות.

אפשר להתעלם מחלק מהפרמטרים האלה או מכל מהם על ידי העברת אובייקט אפשרויות כפרמטר שני.

const options = {
  ignoreSearch: true,
  ignoreMethod: true,
  ignoreVary: true
};

const response = await cache.match(request, options);
// do something with the response

אם יש יותר מבקשה אחת במטמון שתואמת, המערכת מחזירה את הבקשה שנוצרה קודם. אם רוצים לאחזר את כל התשובות התואמות, אפשר להשתמש ב-cache.matchAll().

const options = {
  ignoreSearch: true,
  ignoreMethod: true,
  ignoreVary: true
};

const responses = await cache.matchAll(request, options);
console.log(`There are ${responses.length} matching responses.`);

כקיצור דרך, אפשר לחפש בכל המטמון בבת אחת באמצעות caches.match() במקום להפעיל את cache.match() לכל מטמון.

מחפש

Cache API לא מאפשר לחפש בקשות או תגובות מלבד רשומות תואמות לאובייקט Response. עם זאת, תוכלו להטמיע חיפוש משלכם באמצעות סינון או על ידי יצירת אינדקס.

סינון

אחת הדרכים שבהן אפשר להטמיע חיפוש משלכם היא לעבור שוב על כל הרשומות ולסנן כך שיופיעו רק הערכים הרצויים. נניח שאתם רוצים למצוא את כל הפריטים עם כתובות URL שמסתיימות ב-.png.

async function findImages() {
  // Get a list of all of the caches for this origin
  const cacheNames = await caches.keys();
  const result = [];

  for (const name of cacheNames) {
    // Open the cache
    const cache = await caches.open(name);

    // Get a list of entries. Each item is a Request object
    for (const request of await cache.keys()) {
      // If the request URL matches, add the response to the result
      if (request.url.endsWith('.png')) {
        result.push(await cache.match(request));
      }
    }
  }

  return result;
}

כך אפשר להשתמש בכל מאפיין של האובייקטים Request ו-Response כדי לסנן את הרשומות. שימו לב שהפעולה הזו איטית אם מחפשים בקבוצות גדולות של נתונים.

יצירת אינדקס

הדרך השנייה להטמיע חיפוש משלכם היא לנהל אינדקס נפרד של רשומות שאפשר לחפש, ולשמור את האינדקס ב-IndexedDB. זהו סוג הפעולה ש-IndexedDB תוכנן בשבילו, ולכן הביצועים שלו טובים בהרבה כשיש מספר רב של רשומות.

אם מאחסנים את כתובת ה-URL של Request לצד המאפיינים שבהם אפשר לחפש, אפשר לאחזר בקלות את רשומת המטמון הנכונה אחרי ביצוע החיפוש.

מחיקת פריט

כדי למחוק פריט מהמטמון:

cache.delete(request);

כאשר request יכול להיות Request או מחרוזת של כתובת URL. השיטה הזו מקבלת גם את אותו אובייקט אפשרויות כמו cache.match, כך שאפשר למחוק כמה זוגות Request/Response לאותה כתובת URL.

cache.delete('/example/file.txt', {ignoreVary: true, ignoreSearch: true});

מחיקת מטמון

כדי למחוק מטמון, צריך להתקשר אל caches.delete(name). הפונקציה הזו מחזירה Promise שמפנה ל-true אם המטמון היה קיים ונמחק. אחרת, הוא false.

תודה

תודה למאט סקאלס (Mat Scales) שכתב את הגרסה המקורית של המאמר הזה, שפורסמה לראשונה ב-WebFundamentals.