עיבוד בצד הלקוח של HTML ואינטראקטיביות

עיבוד HTML באמצעות JavaScript שונה מעיבוד HTML שנשלח על ידי השרת, וההבדל הזה יכול להשפיע על הביצועים. במדריך הזה נסביר על ההבדל בין שני המדדים, ומה אפשר לעשות כדי לשמור על ביצועי העיבוד של האתר – במיוחד בכל מה שקשור לאינטראקציות.

ניתוח ועיבוד של HTML הם פעולות שהדפדפנים מבצעים בצורה טובה מאוד כברירת מחדל באתרים שמשתמשים בלוגיקת הניווט המובנית של הדפדפן – לפעמים הפעולות האלה נקראות "טעינות דפים רגילות" או "ניווטים קשיחים". אתרים כאלה נקראים לפעמים אפליקציות מרובות-דפים (MPA).

עם זאת, המפתחים יכולים לעקוף את הגדרות ברירת המחדל של הדפדפן כדי להתאים אותן לצרכים של האפליקציה שלהם. זה בהחלט המצב באתרים שמשתמשים בתבנית של אפליקציית דף יחיד (SPA), שיוצרת באופן דינמי חלקים גדולים של ה-HTML/DOM בצד הלקוח באמצעות JavaScript. דפוס העיצוב הזה נקרא עיבוד בצד הלקוח, והוא יכול להשפיע על מהירות התגובה לאינטראקציה באתר (INP) אם העבודה הכרוכה בכך מוגזמת.

המדריך הזה יעזור לכם להבין את ההבדל בין שימוש ב-HTML שנשלח מהשרת לדפדפן לבין יצירה שלו בצד הלקוח באמצעות JavaScript, ואיך האפשרות השנייה יכולה לגרום לזמן אחזור ארוך של אינטראקציות ברגעים קריטיים.

איך הדפדפן מעבד את ה-HTML שהשרת מספק

תבנית הניווט שמשמשת בטעינות דפים רגילות כוללת קבלת HTML מהשרת בכל ניווט. אם מזינים כתובת URL בסרגל הכתובות של הדפדפן או לוחצים על קישור ב-MPA, מתרחשת סדרת האירועים הבאה:

  1. הדפדפן שולח בקשת ניווט לכתובת ה-URL שצוינה.
  2. השרת מגיב עם HTML בחלקים.

השלב האחרון הוא החשוב ביותר. זו גם אחת מהאופטימיזציות הבסיסיות ביותר של הביצועים בחילופי הנתונים בין השרת לדפדפן, והיא נקראת סטרימינג. אם השרת יכול להתחיל לשלוח HTML בהקדם האפשרי, והדפדפן לא ממתין עד שכל התגובה תגיע, הדפדפן יכול לעבד את ה-HTML בחלקים כשהם מגיעים.

צילום מסך של ניתוח HTML שנשלח על ידי השרת, כפי שמוצג בחלונית הביצועים של כלי הפיתוח ל-Chrome. כשה-HTML נטען, חלקים ממנו מעובדים בכמה משימות קצרות יותר, והעיבוד מתבצע באופן מצטבר.
ניתוח ועיבוד של HTML שסופק על ידי השרת, כפי שמוצג בחלונית הביצועים של כלי הפיתוח ל-Chrome. המשימות שקשורות לניתוח HTML ולעיבוד שלו מחולקות לחלקים.

כמו רוב הדברים שקורים בדפדפן, ניתוח HTML מתרחש בתוך משימות. כשקוד HTML מועבר בסטרימינג מהשרת לדפדפן, הדפדפן מבצע אופטימיזציה של ניתוח ה-HTML הזה על ידי ביצוע הניתוח קצת בכל פעם, כשהחלקים של הסטרימינג הזה מגיעים במקטעים. כתוצאה מכך, הדפדפן מעביר את השליטה ל-thread הראשי מדי פעם אחרי עיבוד של כל קטע, וכך נמנעות משימות שנמשכות הרבה זמן. זה אומר שאפשר לבצע פעולות אחרות בזמן הניתוח של ה-HTML, כולל פעולות העיבוד המצטברות שנדרשות כדי להציג דף למשתמש, וגם לעבד אינטראקציות של משתמשים שעשויות להתרחש במהלך תקופת ההפעלה הקריטית של הדף. הגישה הזו משפרת את הציון של הדף במדד מהירות התגובה לאינטראקציה באתר (INP).

מה אפשר ללמוד מזה? כשמעבירים HTML בסטרימינג מהשרת, מקבלים ניתוח ועיבוד מצטברים של HTML והעברה אוטומטית ל-main thread בחינם. בעיבוד בצד הלקוח זה לא קורה.

איך הדפדפן מעבד HTML שסופק על ידי JavaScript

כל בקשת ניווט לדף מחייבת את השרת לספק כמות מסוימת של HTML, אבל יש אתרים שמשתמשים בתבנית SPA. בגישה הזו, השרת מספק בדרך כלל מטען ייעודי (payload) ראשוני מינימלי של HTML, אבל לאחר מכן הלקוח מאכלס את אזור התוכן הראשי של הדף ב-HTML שמורכב מנתונים שנשלפו מהשרת. הניווטים הבאים – שלפעמים נקראים "ניווטים קלים" במקרה הזה – מטופלים באופן מלא על ידי JavaScript כדי לאכלס את הדף ב-HTML חדש.

עיבוד בצד הלקוח יכול להתרחש גם באתרים שהם לא SPA במקרים מוגבלים יותר, שבהם HTML מתווסף באופן דינמי ל-DOM באמצעות JavaScript.

יש כמה דרכים נפוצות ליצור HTML או להוסיף ל-DOM באמצעות JavaScript:

  1. המאפיין innerHTML מאפשר להגדיר את התוכן ברכיב קיים באמצעות מחרוזת, שהדפדפן מנתח ל-DOM.
  2. השיטה document.createElement מאפשרת ליצור רכיבים חדשים שיתווספו ל-DOM בלי להשתמש בניתוח HTML של הדפדפן.
  3. ה-method‏ document.write מאפשר לכתוב HTML למסמך (והדפדפן מנתח אותו, בדיוק כמו בגישה הראשונה). עם זאת, מכמה סיבות, אנחנו ממליצים מאוד לא להשתמש ב-document.write.
צילום מסך של ניתוח HTML שעבר עיבוד באמצעות JavaScript, שמוצג בחלונית הביצועים של כלי הפיתוח ל-Chrome. העבודה מתבצעת במשימה שנמשכת הרבה זמן שחוסמת את ה-thread הראשי.
ניתוח ועיבוד של HTML באמצעות JavaScript בצד הלקוח, כפי שמוצג בחלונית הביצועים של כלי הפיתוח ל-Chrome. המשימות שקשורות לניתוח ולרינדור שלו לא מחולקות לחלקים, וכתוצאה מכך נוצרת משימה שנמשכת הרבה זמן שחוסמת את ה-thread הראשי.

ליצירת HTML/DOM באמצעות JavaScript בצד הלקוח יכולות להיות השלכות משמעותיות:

  • בניגוד ל-HTML שמועבר בסטרימינג על ידי השרת בתגובה לבקשת ניווט, משימות JavaScript בצד הלקוח לא מחולקות באופן אוטומטי, מה שעלול לגרום למשימות ארוכות שחוסמות את ה-thread הראשי. המשמעות היא שאם אתם יוצרים יותר מדי HTML/DOM בבת אחת בצד הלקוח, זה יכול להשפיע לרעה על ה-INP של הדף.
  • אם קוד ה-HTML נוצר בצד הלקוח במהלך ההפעלה, סורק הטעינה מראש של הדפדפן לא יגלה את המשאבים שמפנים אליהם בקוד. זה בהחלט ישפיע לרעה על המהירות שבה נטען רכיב התוכן הכי גדול (LCP) בדף. אמנם לא מדובר בבעיה בביצועים בזמן ריצה (אלא בבעיה של עיכוב ברשת באחזור משאבים חשובים), אבל אתם לא רוצים ש-LCP של האתר שלכם יושפע מכך שתעקפו את האופטימיזציה הבסיסית הזו של ביצועי הדפדפן.

מה אפשר לעשות לגבי ההשפעה של עיבוד בצד הלקוח על הביצועים

אם האתר שלכם מסתמך במידה רבה על עיבוד בצד הלקוח וראיתם ערכי INP נמוכים בנתוני השדה, יכול להיות שאתם תוהים אם יש קשר בין העיבוד בצד הלקוח לבין הבעיה. לדוגמה, אם האתר שלכם הוא SPA, נתוני השדה עשויים לחשוף אינטראקציות שאחראיות לעבודת רינדור משמעותית.

לא משנה מה הסיבה, ריכזנו כאן כמה סיבות אפשריות שאתם יכולים לבדוק כדי להחזיר את העניינים למסלול.

לספק כמה שיותר HTML מהשרת

כמו שציינו קודם, הדפדפן מטפל ב-HTML מהשרת בצורה יעילה מאוד כברירת מחדל. הוא יפצל את הניתוח והעיבוד של HTML באופן שימנע משימות שנמשכות הרבה זמן, ויבצע אופטימיזציה של משך הזמן הכולל של ה-thread הראשי. כך סה"כ זמן החסימה (TBT) מתקצר, ו-TBT קשור באופן הדוק ל-INP.

יכול להיות שאתם משתמשים ב-frontend framework כדי לבנות את האתר שלכם. אם כן, חשוב לוודא שאתם מעבדים את ה-HTML של הרכיב בשרת. כך תצמצמו את כמות העיבוד הראשוני בצד הלקוח שהאתר שלכם ידרוש, ותשפרו את חוויית המשתמש.

  • ב-React, צריך להשתמש ב-Server DOM API כדי לעבד HTML בשרת. אבל חשוב לזכור: השיטה המסורתית של עיבוד בצד השרת משתמשת בגישה סינכרונית, שיכולה להאריך את המהירות שבה מגיע בייט התגובה הראשון (TTFB), וגם את המדדים הבאים כמו הצגת תוכן ראשוני (FCP) ו-LCP. במידת האפשר, ודאו שאתם משתמשים בממשקי ה-API לסטרימינג של Node.js או של סביבות זמן ריצה אחרות של JavaScript, כדי שהשרת יוכל להתחיל להעביר HTML לדפדפן בהקדם האפשרי. ‫Next.js – מסגרת שמבוססת על React – מספקת הרבה שיטות מומלצות כברירת מחדל. בנוסף לעיבוד אוטומטי של HTML בשרת, הוא יכול גם ליצור HTML באופן סטטי לדפים שלא משתנים על סמך הקשר המשתמש (כמו אימות).
  • גם Vue מבצע עיבוד בצד הלקוח כברירת מחדל. עם זאת, כמו React, גם Vue יכולה לעבד את ה-HTML של הרכיב בשרת. אפשר להשתמש בממשקי ה-API האלה בצד השרת, או להשתמש בהפשטה ברמה גבוהה יותר בפרויקט Vue כדי להקל על הטמעת השיטות המומלצות.
  • כברירת מחדל, Svelte מעבד HTML בשרת. עם זאת, אם קוד הרכיב שלכם צריך גישה למרחבי שמות בלעדיים לדפדפן (לדוגמה, window), יכול להיות שלא תוכלו לעבד את ה-HTML של הרכיב הזה בשרת. כדאי לבדוק גישות חלופיות בכל מקום אפשרי כדי לא לגרום לעיבוד מיותר בצד הלקוח. ‫SvelteKit – שהוא ל-Svelte כמו ש-Next.js הוא ל-React – מטמיע כמה שיותר שיטות מומלצות בפרויקטים של Svelte, כדי שתוכלו להימנע ממלכודות פוטנציאליות בפרויקטים שמשתמשים ב-Svelte בלבד.

הגבלת מספר צומתי ה-DOM שנוצרים אצל הלקוח

כשה-DOM גדול, העיבוד שנדרש כדי להציג אותו נוטה להיות ארוך יותר. לא משנה אם האתר שלכם הוא SPA מלא או שהוא מוסיף צמתים חדשים ל-DOM קיים כתוצאה מאינטראקציה עם MPA, כדאי לשמור על ה-DOM האלה קטנים ככל האפשר. כך אפשר להפחית את העבודה שנדרשת במהלך עיבוד בצד הלקוח כדי להציג את ה-HTML, וזה יכול לעזור לשמור על ערך INP נמוך יותר באתר.

ארכיטקטורה של Service Worker לסטרימינג

זוהי טכניקה מתקדמת, שלא תמיד קל ליישם בכל תרחיש לדוגמה, אבל היא יכולה להפוך את ה-MPA לאתר שנטען באופן מיידי כשמשתמשים עוברים מדף אחד לדף הבא. אתם יכולים להשתמש ב-Service Worker כדי לשמור מראש במטמון את החלקים הסטטיים של האתר ב-CacheStorage, ולהשתמש ב-ReadableStream API כדי לאחזר את שאר ה-HTML של הדף מהשרת.

אם תשתמשו בשיטה הזו בצורה נכונה, לא תצטרכו ליצור HTML בצד הלקוח, אבל הטעינה המיידית של חלקי התוכן מהמטמון תיתן את הרושם שהאתר נטען במהירות. אתרים שמשתמשים בגישה הזו יכולים להרגיש כמעט כמו SPA, אבל בלי החסרונות של עיבוד בצד הלקוח. בנוסף, היא מפחיתה את כמות ה-HTML שאתם מבקשים מהשרת.

בקיצור, ארכיטקטורה של Service Worker בסטרימינג לא מחליפה את לוגיקת הניווט המובנית של הדפדפן, אלא מוסיפה לה. למידע נוסף על איך לעשות את זה באמצעות Workbox, קראו את המאמר אפליקציות מהירות יותר עם כמה דפים באמצעות סטרימינג.

סיכום

האופן שבו האתר מקבל ומעבד HTML משפיע על הביצועים. כשמסתמכים על השרת כדי לשלוח את כל ה-HTML (או את רובו) שנדרש כדי שהאתר יפעל, מקבלים הרבה דברים בחינם: ניתוח ועיבוד מצטברים, והעברה אוטומטית ל-Main Thread כדי להימנע ממשימות שנמשכות הרבה זמן.

עיבוד HTML בצד הלקוח גורם לכמה בעיות פוטנציאליות בביצועים, שבמקרים רבים אפשר להימנע מהן. עם זאת, בגלל הדרישות של כל אתר, אי אפשר להימנע מכך לחלוטין ב-100% מהמקרים. כדי לצמצם את המשימות שנמשכות הרבה זמן שעלולות להיווצר כתוצאה מעיבוד מוגזם בצד הלקוח, חשוב לשלוח כמה שיותר HTML של האתר מהשרת, לשמור על גודלי DOM קטנים ככל האפשר עבור HTML שחייב לעבור עיבוד בצד הלקוח, ולשקול ארכיטקטורות חלופיות כדי לזרז את העברת ה-HTML ללקוח, תוך ניצול הניתוח והעיבוד המצטברים שהדפדפן מספק ל-HTML שנטען מהשרת.

אם תצליחו לצמצם ככל האפשר את העיבוד בצד הלקוח באתר, תשפרו לא רק את ה-INP של האתר, אלא גם מדדים אחרים כמו LCP,‏ TBT ואולי אפילו את ה-TTFB במקרים מסוימים.