השלב הטבעי אחרי שמקבלים PushSubscription ושומרים אותו בשרת שלנו הוא להפעיל הודעת Push, אבל יש דבר אחד שדילגתי עליו באופן בוטה. חוויית המשתמש כשמבקשים מהמשתמש הרשאה לשלוח לו הודעות.
לצערנו, מעט מאוד אתרים מקדישים מחשבה לאופן שבו הם מבקשים הרשאה מהמשתמשים, אז בואו נבחן בקצרה את חוויית המשתמש הטובה והרעה.
דפוסים נפוצים
יש כמה דפוסים נפוצים שיכולים לעזור לכם להחליט מה הכי מתאים למשתמשים ולתרחיש לדוגמה שלכם.
הצעת ערך
בקשו מהמשתמשים להירשם להתראות ברגע שבו היתרון ברור.
לדוגמה, משתמש קנה פריט בחנות אונליין וסיים את תהליך התשלום. לאחר מכן, האתר יכול להציע עדכונים לגבי סטטוס המשלוח.
יש מגוון מצבים שבהם הגישה הזו עובדת:
- פריט מסוים חסר במלאי. רוצה לקבל הודעה כשהוא יהיה זמין?
- מבזק החדשות הזה יעודכן באופן קבוע. רוצה לקבל התראות כשהסיפור יתפתח?
- הצעת המחיר שלך היא הגבוהה ביותר. רוצה לקבל התראה אם מישהו יגיש הצעת מחיר גבוהה יותר?
אלה כל הנקודות שבהן המשתמש השקיע בשירות שלכם, ויש הצעת ערך ברורה להפעלת התראות.

אוון יצר מודל של אתר היפותטי של חברת תעופה כדי להדגים את הגישה הזו.
אחרי שהמשתמש מזמין טיסה, האפליקציה שואלת אם הוא רוצה לקבל התראות על עיכובים בטיסה.
שימו לב שזהו ממשק משתמש מותאם אישית מהאתר.

עוד תוספת נחמדה להדגמה של אוון היא שאם המשתמש לוחץ כדי להפעיל את ההתראות, האתר מוסיף שכבת-על שקופה למחצה על כל הדף כשהוא מציג את בקשת ההרשאה. כך תשומת הלב של המשתמשים מופנית לבקשת ההרשאה.
החלופה לדוגמה הזו, חוויית המשתמש הגרועה לבקשת הרשאה, היא לבקש הרשאה ברגע שהמשתמש נכנס לאתר של חברת התעופה.

בגישה הזו אין הקשר שמסביר למה המשתמש צריך את ההתראות או איך הן יכולות לעזור לו. בנוסף, בקשת ההרשאה הזו מונעת מהמשתמש להשלים את המשימה המקורית שלו (למשל, להזמין טיסה).
הרשאה כפולה
יכול להיות שאתם חושבים שיש באתר שלכם תרחיש שימוש ברור להודעות דחיפה, ולכן אתם רוצים לבקש מהמשתמשים הרשאה בהקדם האפשרי.
לדוגמה, תוכנות אימייל והודעות מיידיות. הצגת הודעה על אימייל או הודעה חדשה היא חוויית משתמש מקובלת במגוון פלטפורמות.
באפליקציות מהקטגוריה הזו, כדאי לשקול להשתמש בתבנית של בקשת הרשאה כפולה.
קודם כל, מציגים תיבת דו-שיח שהאתר שלכם שולט בה, ומסבירים את הערך של התרחיש לדוגמה של האתר. בתיבת הדו-שיח יכולים להופיע כפתורים להפעלת בקשת ההרשאה או לוויתור עליה. אם המשתמש נותן אות חיובי, מבקשים הרשאה, מה שמפעיל את בקשת ההרשאה האמיתית של הדפדפן.
בגישה הזו, אתם מציגים הנחיה מותאמת אישית באפליקציית האינטרנט, שמספקת קודם הקשר. כך המשתמש יכול לבחור אם להפעיל או להשבית את ההתראות, בלי שהאתר שלכם יסתכן בחסימה לצמיתות כי המשתמש התעצבן מבקשת הרשאה לא צפויה. אם המשתמש בוחר להפעיל את ממשק המשתמש המותאם אישית, מציגים את בקשת ההרשאה בפועל. אחרת, מסתירים את תיבת הדו-שיח המותאמת אישית ומכבדים את בחירת המשתמש.
אתם יכולים לקרוא מידע נוסף על שיטות מומלצות להרשאות ועל השיפורים שבוצעו בתהליך ההרשאות ב-Google Meet.
חלונית ההגדרות
אתם יכולים להעביר את ההתראות לחלונית הגדרות, כדי לתת למשתמשים דרך קלה להפעיל ולהשבית את ההודעות, בלי להעמיס על ממשק המשתמש של האפליקציה.

דוגמה טובה לכך היא האתר של Google I/O. בפעם הראשונה שאתם טוענים את האתר של Google I/O, אתם לא מתבקשים לעשות שום דבר, המשתמש יכול פשוט לעיין באתר.

אחרי כמה ביקורים, לחיצה על הפריט בתפריט שמשמאל פותחת חלונית הגדרות שבה המשתמש יכול להגדיר ולנהל את ההתראות.

כשלוחצים על תיבת הסימון, מוצגת בקשה להרשאה. בלי הפתעות נסתרות.
אחרי שהמשתמש נותן את ההרשאה, תיבת הסימון מסומנת והוא יכול להמשיך. היתרון הגדול בממשק המשתמש הזה הוא שהמשתמשים יכולים להפעיל ולהשבית את ההתראות ממיקום אחד באתר.
גישה פסיבית
אחת הדרכים הכי קלות להציע למשתמשים לקבל התראות היא להוסיף כפתור או מתג להפעלה או להשבתה של התראות, במיקום קבוע בדף שמופיע בכל האתר.
ההתראות האלה לא מעודדות את המשתמשים להפעיל התראות, אבל הן מציעות דרך אמינה וקלה להביע הסכמה או לבטל את ההסכמה לאינטראקציה עם האתר. באתרים כמו בלוגים, שיש להם גם צופים קבועים וגם שיעורי עזיבה גבוהים, זו אפשרות טובה כי היא מטרגטת את הצופים הקבועים בלי להפריע למבקרים מזדמנים.
באתר האישי שלי, יש לי מתג להודעות דחיפה בכותרת התחתונה.

הוא לא בולט במיוחד, אבל מבקרים קבועים שרוצים לקבל עדכונים ישימו לב אליו. מבקרים חד-פעמיים לא מושפעים בכלל.
אם המשתמש נרשם להודעות, המצב של המתג משתנה ונשאר כך בכל האתר.

חוויית המשתמש הגרועה
אלה כמה מהשיטות הנפוצות שראיתי באינטרנט. לצערנו, יש שיטה אחת גרועה ונפוצה מאוד.
הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות הוא להציג למשתמשים את תיבת הדו-שיח של ההרשאה מיד כשהם נכנסים לאתר.
אין להם שום הקשר לגבי הסיבה שבגללה הם מתבקשים לתת הרשאה, ויכול להיות שהם אפילו לא יודעים מה מטרת האתר, מה הוא עושה או מה הוא מציע. לא נדיר שמשתמשים חוסמים הרשאות בשלב הזה מתוך תסכול, כי החלון הקופץ הזה מפריע להם לעשות את מה שהם מנסים לעשות.
חשוב לזכור: אם המשתמש חוסם את בקשת ההרשאה, אפליקציית האינטרנט לא יכולה לבקש הרשאה שוב. כדי לקבל הרשאה אחרי שהיא נחסמה, המשתמש צריך לשנות את ההרשאה בממשק המשתמש של הדפדפן, וזה לא קל, ברור או מהנה למשתמש.
בכל מקרה, אל תבקשו הרשאה מיד כשהמשתמש פותח את האתר. כדאי לשקול ממשק משתמש או גישה אחרת שנותנים למשתמש תמריץ לתת הרשאה.
הציעו דרך לצאת מהמצב
בנוסף לשיקולי חוויית המשתמש בהרשמה של משתמשים להתראות, חשוב לשקול איך המשתמשים יכולים לבטל את ההרשמה או לבטל את ההסכמה לקבלת התראות.
מספר האתרים שמבקשים הרשאה ברגע שטעינת הדף, ואז לא מציעים ממשק משתמש להשבתת התראות, הוא מדהים.
באתר צריך להסביר למשתמשים איך הם יכולים להשבית את ההתראות. אם לא תעשו את זה, סביר להניח שהמשתמשים יבחרו באפשרות הקיצונית ויחסמו את ההרשאה באופן סופי.
לאן ממשיכים מכאן
- שיטות מומלצות להרשאות באינטרנט
- פחות חיכוכים, יותר שליטה: איך שיפרנו את הרשאות האודיו והווידאו ב-Google Meet
- סקירה כללית על התראות מאפליקציות אינטרנט
- איך פועל Push
- רישום משתמש
- שליחת הודעות באמצעות ספריות של Web Push
- פרוטוקול Web Push
- טיפול באירועי Push
- הצגת התראה
- התנהגות ההתראות
- תבניות נפוצות של התראות
- שאלות נפוצות בנושא התראות
- בעיות נפוצות ודיווח על באגים